הנביא ניגש אל תחלואי החברה כרופא מומחה המאבחן את שורש המחלה, ומפנה אצבע מאשימה כלפי ההנהגה [מלבי"ם]. במקום שהשרים יתקנו את המעוות, הם עצמם מהווים את מקור ההשחתה [רד"ק]. התדרדרות זו של המערכת השלטונית והמשפטית משקפת מידה כנגד מידה את התנהלותו המרמת של העם בחיי המסחר היומיומיים [אדרת אליהו].
הנביא משתמש בלשון נופל על לשון [שד"ל] וקובע כי שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, כלומר ההנהגה סרה מן הדרך הישרה והטובה והפכה לבלתי ממושמעת [רש"י, מצודת דוד, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, הם וְחַבְרֵי גַּנָּבִים, השרים והשופטים משתפים פעולה בשקט עם גזלנים, מעלימים עין מפשעיהם ונמנעים מלהענישם, ובתמורה מקבלים נתח מן השלל [מלבי"ם, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
השחיתות הפכה לשיטתית, ועל כן נאמר כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד. רוב הפרשנים מסבירים שהמערכת כולה נגועה ואין שר שפטור מאהבת הבצע [מלבי"ם, רד"ק, שד"ל], ויש שמוסיפים כי העם כולו הולך בעקבות מנהיגיו [מצודת דוד]. מתוך כך, השופטים הם בבחינת וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים. הפרשנים נחלקו בביאור מילה זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון תשלומים. השופטים נוטלים שכר על פסיקותיהם, או שהם רודפים אחר טובות הנאה הדדיות, שופט אחד מבקש מחברו להטות עבורו את הדין היום, ומבטיח לשלם לו באותו מטבע כשיזדקק לו מחר [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, שד"ל]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון שלום ופשרה. לפי גישה זו, השופטים לוקחים שוחד משני בעלי הדין גם יחד, ולכן אינם יכולים להכריע לטובת אף צד. הפתרון שלהם הוא לרדוף ולכפות פשרה בין הצדדים, כך שכל אחד יחשוב שהרוויח מן השוחד שנתן [מלבי"ם].
כתוצאה ישירה ממערכת משפט הקנויה בכסף, החלשים ביותר בחברה נותרים מופקרים. יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, השופטים אינם מגנים על היתום מעושקיו משום שאין לו כסף לשלם להם [שד"ל, ביאור שטיינזלץ], אין להם סיבה לפחד ממנו [אבן עזרא], ובהיעדר שוחד הם אפילו לא טורחים לארגן עבורו פשרה [מלבי"ם]. בעקבות זאת, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם. האלמנה יודעת מראש שאין לה סיכוי להישמע ללא תשלום, ולכן היא כלל אינה מגיעה לבית המשפט [רד"ק, שד"ל, אבן עזרא]. יתרה מכך, כאשר האלמנה רואה את היתום יוצא מבית הדין בידיים ריקות למרות מאמציו, היא עושה קל וחומר בעצמה, מתייאשת מראש ומוותרת על הדרישה לצדק [רש"י, מצודת דוד].