חשבתם פעם כמה אומץ צריך כדי לעמוד מול אנשים חזקים וחשובים ולהגיד להם שהם טועים? הספר שלנו נפתח במילה חֲזוֹן. המילה הזו מתארת נבואה שבה רואים דברים נסתרים. מתוך הרבה מילים שאפשר לקרוא בהן לנבואה, נבחרה דווקא המילה הזו כי היא רומזת על מסר קשה של תוכחה. הנביא לא בא רק כדי לספר מה יקרה בעתיד, אלא בעיקר כדי לעורר את העם, להסביר להם מה הם עושים לא בסדר ולעזור להם לחזור לדרך טובה.
הנביא מציג את עצמו בתור יְשַׁעְיָהוּ בֶן־אָמוֹץ. למה הוא מזכיר גם את אבא שלו? כדי ללמד אותנו שגם אמוץ היה נביא ואדם מוכר וחשוב בדורו. למעשה, אבא של ישעיהו היה אח של מלך יהודה. בגלל שישעיהו הגיע ממשפחת המלוכה והיה בן של נביא, היה לו כוח פנימי ואומץ עצום. הוא לא פחד להגיד את האמת לשרים ולמלכים שהתנהגו בצורה שפוגעת בכבוד ה', והמעמד החשוב שלו גם הגן עליו מפני אנשים שניסו להתנכל לו.
הנבואה הזו היא אֲשֶׁר חָזָה עַל־יְהוּדָה וִירֽוּשָׁלִָם. למרות שישעיהו העביר מסרים גם לעמים אחרים, הפתיחה הזו מכוונת במיוחד לבני יהודה. הוא מזכיר גם את יהודה וגם את ירושלים כדי להדגיש שהמסר מיועד לכולם: גם לאנשים שגרים בערים הרגילות, וגם לשרים, לעשירים ולשופטים שיושבים בעיר הבירה.
ישעיהו פעל לאורך תקופה ארוכה וסוערת, בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה. בזמן הזה העם חווה חילופי שלטון: שני מלכים צדיקים, יותם ויחזקיהו, שזכו לשלווה, ושני מלכים שחטאו והיו מוקפים בצרות. למרות שהעם ראה ממש מול העיניים שדרך ה' מביאה ביטחון, הם לא למדו את הלקח, ולכן הנביא היה צריך להזהיר אותם בצורה כל כך נוקבת וברורה. למרות שהנבואה הזו היא לא הראשונה שישעיהו אמר, היא נבחרה לפתוח את הספר כי היא חשובה מאוד ומשמשת כמו הקדמה שכוללת בתוכה את כל העיקרים של יראת ה' ומוסר. ישעיהו המשיך בתפקידו החשוב לאורך ימי ארבעת המלכים האלו, עד שעלה לשלטון מלך חדש בשם מנשה, ואז הסתיימה שליחותו.