ישעיהו, פרק א׳, פסוק ל״א

כוח מדומה, בין אם מדובר בעץ חזק שפוסל לעבודה זרה, בממון שהושג בעושק או בשר בכיר ומושחת, נדמה כדבר תקיף אך לבסוף וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת, כלומר ייהפך לפסולת פשתן קלה ודליקה. הגורם שיצר או הפעיל את אותו הכוח, כמו החרש שיצר את הפסל, הגזלן עצמו או השרים הזוטרים שחמסו בחסות המנהיג, יהיה וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ, שביב אש הניתז ומבעיר את הפסולת. כך העוון עצמו משחית את עושהו, וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו כאשר החוטא ויצירתו יכלו זה את זה באש מהירה. באותו רגע של חורבן מוחלט לא יימצא מי שיעזור, וְאֵין מְכַבֶּה שיציל, יחוס עליהם או יעצור את הכיליון.