ישעיהו, פרק א׳, פסוק ל״א

תארו לעצמכם שאתם בונים משהו גדול וחזק מעץ, ואתם בטוחים ששום דבר בעולם לא יכול להרוס אותו. פעם, אנשים היו מכינים פסלים מעץ חזק, משתחווים להם וחושבים שהפסלים האלו ישמרו עליהם. הנביא מסביר להם שהם טועים טעות גדולה. הוא קורא לפסל העץ הגדול הֶחָסֹן, שזה אומר דבר חזק ותקיף מאוד. אבל במקום לעזור, הפסל החזק הזה יהפוך לִנְעֹרֶת, שזו פסולת קלה וחלשה של צמחים שנדלקת ונשרפת בקלות. ומה יקרה לאדם שהכין את הפסל? הנביא קורא לאומן שעשה אותו וּפֹעֲלוֹ. אותו אדם יהפוך לְנִיצוֹץ, כלומר לשביב קטן של אש. כשניצוץ של אש פוגש פסולת יבשה, הכול נדלק מיד. לכן הנביא אומר וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, הפסל והאדם שיצר אותו יאבדו יחד. באותו רגע וְאֵין מְכַבֶּה, כלומר לא יהיה מי שיוכל לעזור, לחוס או להציל אותם.