ישעיהו, פרק ל׳, פסוק א׳

בעת האיום הביטחוני מצד אשור, ה' מוכיח את מנהיגי העם וקורא להם הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים, שכן למרות היותם בניו הם מתנהגים בעקשנות ונוטשים אותו בעת צרה. חטאם המרכזי הוא הניסיון לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, כלומר לגבש ולהוציא לפועל תוכניות ברית עם מצרים מבלי לשאול את פי ה' דרך נביאיו. פעולה זו מתוארת במילים וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי, בין אם הכוונה להסתרת התוכנית, להמלכת מושל זר עליהם, או ליציקת תוכניות אנושיות נוקשות, כאשר כל אלו נעשים ללא רוח הנבואה והסכמת ה'. הליכה עצמאית זו נעשית לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת, כלומר כדי להוסיף על עוונותיהם הקודמים חטא חדש של מרד בה' והפרת הציווי שלא לשוב למצרים לעולם.