בשעת משבר פוליטי וביטחוני מול איום צבא אשור, בחרו מנהיגי העם לפנות לעזרת מצרים במקום להישען על ה'. על רקע זה מושמעת תוכחה קשה כלפי ההנהגה, אשר פועלת מתוך נתק מוחלט מרצון ה'. קיימת מחלוקת האם התוכחה מכוונת כלפי ממלכת יהודה בימי אחז או חזקיהו [רד"ק], או שמא כלפי ממלכת ישראל בשומרון בימי הושע בן אלה [אברבנאל].
הקריאה הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים מבטאת את גודל הכאב והבגידה: למרות שהם קרויים בנים לה', הם מתנהגים כפרה סוררת ועיקשת, הנוטה מן הדרך הישרה פעם אחר פעם ונוטשת את אביה שבשמים בעת צרה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון].
חטאם המרכזי הוא הניסיון לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי, כלומר לגבש תוכניות שלא ממני ושלא ברשותי [אבן עזרא, שד"ל]. עיקר ההאשמה אינו עצם ההתייעצות הטבעית כיצד להינצל, אלא הוצאתה לפועל של עצה אנושית פסולה מבלי לשאול את פי ה' דרך נביאיו [אברבנאל, רד"ק].
פעולה זו מתוארת במילים וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי, ביטוי שזכה למספר פירושים. יש המסבירים זאת מלשון כיסוי והסתרה, שכן העצה נעשתה בסתר במטרה לחסות בצל ההגנה של מצרים [רד"ק, מצודת דוד]. לעומתם, אחרים מפרשים זאת כהחלטה להמליך עליהם מושל זר ולסור למרותו של פרעה [רש"י, מלבי"ם]. גישה נוספת רואה במילה מסכה דימוי ליציקת מתכת אל תוך תבנית, משל לעיצוב תוכניות אנושיות נוקשות שאינן תואמות את רצון ה' [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. כל הפעולות הללו נעשו ללא רוּחִי – ללא הסכמתי וללא רוח הנבואה [אבן עזרא, מצודת ציון].
הליכה זו בדרך עצמאית נעשית לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת, כלומר כדי להוסיף חטא חדש על עוונותיהם הקודמים [מצודת ציון, שד"ל]. פנייה זו למצרים אינה רק טעות פוליטית, אלא מרד של ממש, הדומה לעבד הבוחר לו אדון אחר על פני אדונו החוקי [רד"ק, מצודת דוד], ומהווה עבירה ישירה על ציווי התורה שלא לשוב למצרים לעולם [אברבנאל, מלבי"ם].