מתוך מציאות של מלחמה וחורבן, צומחת הבטחה לשפע חסר תקדים ולמפנה היסטורי. שפע זה מתבטא בכך שמים יזרמו במקומות בלתי צפויים, דווקא בעת התמוטטותן של מערכות כוחניות.
המילים פלגים ויבלי מים מתארות נהרות, אמות מים וערוצים המתפצלים וזורמים לכיוונים שונים [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. הפרשנים נחלקו לגבי מקור השפע הזה ומשמעותו. גישה אחת מסבירה כי מדובר בגשמי ברכה כה עזים ומרובים, עד שהמים יצטברו ויזרמו אפילו על פסגות ההרים [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. לעומת זאת, יש המפרשים כי מדובר במעיינות נובעים שיפרצו באופן פלאי על הרים וגבעות, מקומות שאין דרכם להוציא מים [מלבי"ם]. על פי פירוש זה, הדבר מהווה ניגוד מוחלט לתקופת המצור, שבה נאלצו תושבי ירושלים לסתום את מעיינות המים כדי למנוע מהאויב לשתות מהם, ואילו כעת המים יזרמו בחופשיות. גישה נוספת רואה בתיאור זרימת המים משל בלבד להצלחה ולשגשוג שיחוו אנשי יהודה [שד"ל].
שפע המים עתיד להופיע ביום הרג רב. המילה ביום משמעותה בעת או בזמן שבו [רד"ק, מלבי"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהרג זה מתייחס למפלה העצומה ולטבח במחנה אשור על ידי מלאך ה', אירוע שאחריו יזכו יושבי יהודה לברכה ולטובה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שד"ל].
ביום זה יתרחש אירוע נוסף, בנפול מגדלים. רוב הפרשנים מבינים זאת כהמשך ישיר למפלת אשור, ורואים במגדלים משל לשרים הגדולים, למפקדים ולצבאות העצומים שנראו חזקים ובלתי ניתנים להכנעה כמגדלים, אך יקרסו ויאבדו [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שד"ל]. פירוש אחר מציע שהמגדלים הם מבנים פיזיים שנועדו למלחמה, והם יפלו ויהרסו משום שלא יהיה בהם עוד צורך לאחר השמדת האויב [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים את נפילת המגדלים כחורבן פנימי של מבצרי ישראל. על פי גישה זו, החומות והמבצרים שהיוו מחסה מדומה עבור העם יתמוטטו ורבים ייהרגו, אך דווקא מתוך חורבנו של עולם ישן זה, ייפתחו מעיינות של התחדשות ויצמח עולם גאול [ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית ושונה לחלוטין קושרת את נפילת המגדלים לשפע המים עצמו. לפי פירוש זה, הגשמים שירדו יהיו כה עזים עד שיגרמו לקריסת חומות ומגדלים ולמותם של אנשים. למרות האסון הנקודתי, מדובר בנחמה ובברכה, שכן ה' אינו עוצר את גשמי הברכה שיחיו רבבות בני אדם, גם אם כתוצאה מכך ייפגעו מעטים [אבן עזרא].