פסוק זה מתאר בציוריות את השמחה העצומה ושירת ההודיה שתפרוץ מפיותיהם של יושבי יהודה וירושלים בעקבות הנס ההיסטורי של מפלת מחנה סנחריב מלך אשור.
ההבטחה הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם מתייחסת לשירת ההלל על ההצלה, המושווית לשמחה של כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בליל חג הפסח, שכן על פי מסורת חז"ל, המגפה שהכתה בצבא אשור התרחשה בלילה זה. כשם שעם ישראל שר והילל בליל יציאת מצרים ובזמן אכילת קורבן הפסח, כך תהיה שמחתם על נס ההצלה הנוכחי. [חומת אנך] מוסיף פן רוחני ומסביר כי בליל הפסח מתגברים רחמי ה' ואורות גדולים, והם אלו שהובילו לאובדן האויב. מנגד, [שד"ל] מציע כי הכוונה היא לכל חג באשר הוא, שכן ישראל נהגו לקדש את כל המועדים בכניסתם מתוך שירה ושמחה, בדומה לקידוש על היין. מבחינה לשונית, [מלבי"ם באור המילות] מסביר כי האות כ' במילה כְּלֵיל משמשת לציון זמן, כלומר השמחה תתרחש בליל החג עצמו.
לצד השירה החיצונית שבפה, הנביא מתאר גם וְשִׂמְחַת לֵבָב פנימית [רד"ק]. זוהי שמחה כפולה ומכופלת: גם השמחה על עצם קיומו של המועד, וגם השמחה העמוקה על הזכות לעלות לרגל [מלבי"ם].
התרוממות הרוח מתוארת כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, כלומר בליווי כלי נגינה [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים [רש"י, מצודת דוד, שד"ל] היא כי הנביא מדמה את החוגגים לתהלוכה המוכרת והשמחה של מביאי הביכורים לירושלים, שהיו צועדים כאשר החליל מכה ומנגן לפניהם לאות שמחה. לעומת זאת, [רד"ק] ו-[ביאור שטיינזלץ] מפרשים זאת כתיאור של מחול המוני, שבו אנשים הולכים יד ביד במעגל סביב החלילן שמנגן בתוכם.
מטרת התהלוכה החגיגית היא לָבוֹא בְהַר ה', הוא הר הבית ובית המקדש [מצודת דוד], כדי להודות אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. המונח צור מבטא חוזק ומעוז [מצודת ציון], ומדגיש כי ה' הוא זה שהיה למשענת איתנה ולכוח מגן עבור עם ישראל בשעת משברם מול האויב האשורי [רד"ק].