דברי הנביא מציגים אירוניה טראגית ומשחק מילים חריף, המעמתים בין ביטחונם השגוי של העם בכוח צבאי לבין מפלתם. במקום לבטוח בה', העם בחר להישען על בריתות צבאיות ועל חיל פרשים ממצרים.
בביאור המילים עַל סוּס נָנוּס נחלקו המפרשים. גישה אחת מפרשת את המילה נָנוּס מלשון "נס" ודגל. כלומר, העם קיווה להתרומם, להתגאות ולהיראות בהוד ובהדר על גבי סוסים שיובאו ממצרים [אבן עזרא, מצודת דוד, שד"ל, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, הנביא לועג לעם שאימץ את תרבות מצרים וביקש להתפאר ברכיבה ראוותנית במקום לבטוח בה' [שד"ל]. מנגד, גישה שנייה מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון מנוסה ובריחה. העם תכנן להשתמש בסוסי מצרים כדי להימלט במהירות מפני האויב עד שיעבור זעם, ואז לשוב לארצו [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
בתגובה לכך, הנביא משתמש בלשון נופל על לשון וקובע: עַל כֵּן תְּנוּסוּן. זוהי ענישה של מידה כנגד מידה, שכן במקום להתרומם כנס, עונשם יהיה השפלה ומנוסה אמיתית מפני האויב [מצודת דוד, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. מנוסה זו התרחשה בפועל כאשר סנחריב לכד את ערי יהודה והעם נאלץ לברוח בחרדה מעיר לעיר [שד"ל].
בהמשך, העם מצהיר וְעַל קַל נִרְכָּב, כלומר נרכב על סוסים או גמלים מהירים מאוד [אבן עזרא, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], מתוך מחשבה שיוכלו לרדוף אחרי האויב [מלבי"ם] או להתחזק ולהימלט בבטחה [מצודת דוד]. על כך משיב הנביא: עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם. האויבים שירדפו אחריכם יהיו מהירים וחזקים יותר, ויצליחו להשיג אתכם [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. הסיבה המעשית לכך היא שהאדם הנס על נפשו לוקח עמו את חפציו ולכן סוסו כבד, ואילו הרודף רוכב ללא משא ולכן סוסו קל ומהיר יותר [מלבי"ם].