התגלות גבורתו של ה' במלחמתו נגד מחנה אשור מוצגת כסערה אדירה ורב־חושית, המשלבת קולות אימה, אש קטלנית ופגעי טבע הרסניים. התיאור שואב השראה מדרך בני האדם הנלחמים ומרימים קול צעקה כדי לאיים על אויביהם ולהפחידם [מצודת דוד, מלבי"ם].
בתחילת התיאור, וְהִשְׁמִיעַ ה' אֶת הוֹד קוֹלוֹ, ה' משמיע קול בעל הדר ויופי [מצודת ציון], אך בה בעת מעורר אימה. קול זה מדומה לרעם מחריד [אבן עזרא], ויש המסבירים כי מדובר בקול השאון של מלאך ה' היורד לפגוע במחנה אשור ומבהיל אותם עד צאת נשמתם [רד"ק, אברבנאל].
השלב הבא הוא וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה. המילה נַחַת אינה מלשון מנוחה, אלא מלשון הנחתה וירידה. ה' מראה לעולם כולו כיצד זרועו וגבורתו מונחתות ויורדות מן השמיים אל הארץ בכוח רב כדי להכות באויב [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל, מלבי"ם, מצודת ציון]. מכה זו מונחתת בְּזַעַף אַף, ביטוי של כפל מילים נרדפות שנועד להדגיש את עוצמת הכעס והקצף [מצודת ציון, שטיינזלץ].
מכאן עובר התיאור לאמצעי ההשמדה עצמם: וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה. אש זו מסמלת את המגפה ששרפה את חיילי סנחריב [רש"י]. יש המפרשים כי מדובר באש פנימית ששרפה את נשמתם ואת לחות גופם בעוד גופם החיצוני נותר שלם [רד"ק, אברבנאל].
לסיום מונחתים על האויב נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד. המילה נֶפֶץ מתארת פעולה של שבירה, רציצה, פיזור וקולות התפוצצות [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ, אבן עזרא], ויש המפרשים זאת כרוח סערה אדירה המשברת סלעים [שד"ל]. הזֶרֶם הוא קילוח עז של מים ומטר סוחף [רש"י, מצודת ציון, שטיינזלץ], המלווה באֶבֶן בָּרָד שהן אבני ברד קשות וכבדות [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי התיאור של ברקים, גשם עז וברד משמש כמשל פיוטי. המטרה אינה לתאר תופעת טבע רגילה, אלא להמחיש את המכה הניצחת והמהירה שתכלה את מחנה אשור עד שלא תישאר ממנו שארית, כאילו ספגו את כל מכות הטבע הללו יחד [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].