ההנהגה יוצאת למסע מדיני כדי לכרות בריתות צבאיות עם מעצמה זרה, תוך התעלמות מוחלטת מההכוונה האלוהית. במקום להישען על הבטחת ה', הם פונים לחפש ביטחון והגנה אצל המצרים. מבחינה היסטורית, הדברים מכוונים כלפי הושע בן אלה, מלך ישראל, ששלח שליחים אל מלך מצרים כדי לבקש את עזרתו [רש"י].
הביטוי לָרֶדֶת מִצְרַיִם זוכה למספר התייחסויות בקרב הפרשנים. מבחינה גיאוגרפית, ארץ ישראל וירושלים נחשבות לגבוהות יותר משאר הארצות, ולכן כל היוצא מהן מוגדר כמי שיורד [רש"י, רד"ק]. מעבר למשמעות הפיזית, מדובר גם בירידה רוחנית ומעמדית עבורם [רש"י]. יתרה מכך, כפל הלשון הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מלמד כי מטרתם לא הייתה רק לבקש עזרה נקודתית ולשוב לארצם, אלא כוונתם הייתה להשתקע במצרים לחלוטין [מלבי"ם].
פעולה זו נעשתה כאשר וּפִי לֹא שָׁאָלוּ, כלומר הם הלכו לבקש עזר מדיני מבלי להתייעץ עם ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בכך הם עברו על איסור התורה המפורש המזהיר את עם ישראל שלא לשוב למצרים [מלבי"ם].
הפרשנים עומדים על הכפילות בבקשת העזרה המופיעה בהמשך: לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה לעומת וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. המילה לָעוֹז משמעותה להתחזק [מצודת דוד, מצודת ציון], והמילה וְלַחְסוֹת עניינה להתכסות ולהסתתר [רש"י]. החלוקה מצביעה על שתי תקוות שונות שהיו להם: מצד אחד, הם רצו לשאוב ביטחון וכוח ישיר מגבורתו של המלך פרעה. מצד שני, הם חיפשו את ההגנה העקיפה והרחבה של העם המצרי הגדול, שסוכך עליהם כמו אילן הנותן צל ליושבים תחתיו [אברבנאל, מלבי"ם].
בעשותם זאת, הם טעו פעמיים: תחילה בכך שחשבו כי פרעה באמת יוכל להושיע אותם, ושנית בכך שקיבלו על עצמם מרצון להיות עבדים נושאי מנחה החוסים תחת חסותה של מצרים. משענת זו היא מבטח שווא שבסופו של דבר יכזיב ויבייש אותם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].