ישעיהו, פרק ל׳, פסוק י״ח

הפסוק מציג את המתח שבין מידת הדין למידת הרחמים, ומתאר את הנהגת ה' כלפי עמו לאחר שסירבו להישמע לו וביקשו עזרה מגורמים זרים.

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדברים מתארים את תוצאות חטאם של העם. מכיוון שהעם סירב לשמוע בקול ה', יְחַכֶּה יְהֹוָה לַחֲנַנְכֶם משמעותו שה' יעכב ויאחר את חנינתו. הוא לא ידלג על הגזרה הרעה כדי למהר ולהביא את הישועה, אלא ימתין זמן רב עד שיסתיים זמן העונש. בהמשך לכך, המילים וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם מתפרשות מלשון ריחוק והסתרה. ה' כביכול יתרומם, יעלה לגבהי שמים ויתרחק מלהעניק רחמים, כדי שלא יראה בצרתם ויצטרך להושיעם לפני שריצו את עונשם. הסיבה לכך היא שכִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהֹוָה, כלומר, ה' פועל על פי מידת הדין, ולכן עליו להיפרע תחילה מן המורדים בו ולהענישם על עוונותיהם בטרם תגיע הגאולה.

מנגד, יש המפרשים את המתנת ה' באור חיובי יותר, כקריאה לתשובה [אברבנאל]. לפי גישה זו, ה' מעכב את פעולתו משום שהוא ממתין ומקווה שהעם יחזור בתשובה ויכיר בכך שאין מושיע מלבדו. רוממות ה' אינה מתבטאת בריחוק, אלא בכך שגדולתו היא לרחם על השבים אליו. מידת המשפט מחייבת אמנם להעניש את הרשעים, אך באותה מידה היא מחייבת לרחם על מי שעוזב את דרכו הרעה.

פרשנות נוספת רואה בפסוק זה הבטחה המכוונת באופן ספציפי לצדיקים שבדור, כמו המלך חזקיהו וסיעתו, בניגוד לרשעים שביקשו עזר ממצרים [רד"ק]. לפי קו חשיבה זה, יְחַכֶּה יְהֹוָה לַחֲנַנְכֶם פירושו שה' מבטיח לצדיקים שימשיכו לקוות לו, כי הוא יחון ויסעד אותם. המילה יָרוּם מתפרשת כאן מלשון התנשאות וניצחון, כלומר שה' יתרומם על מחנה אשור ויעשה בהם שפטים כדי לרחם על ישראל [רד"ק, אבן עזרא]. במקרה זה, כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהֹוָה משמעו שה' עושה צדק ואינו משמיד את הצדיקים יחד עם הרשעים.

הפסוק נחתם במילים אַשְׁרֵי כׇּל־ח֥וֹכֵי לֽוֹ, שפירושן אשרי כל המקווים והממתינים לה'. בין אם ההמתנה נובעת מעונש שצריך לחלוף ובין אם מציפייה לישועה מול האויב, הפרשנים מסכימים כי מי שישמור על ביטחונו בה' ויחכה לנחמות שהבטיח, ייוושע לבסוף ויראה בהתגשמותן המלאה.