כתב אישום חריף מופנה כלפי עם ישראל [רש"י], המשרטט הידרדרות מוסרית ורוחנית בשלושה שלבים של התרחקות מה'. התיאור חושף לא רק את עצם המרד, אלא את השורש הפסיכולוגי והאידיאולוגי שעומד מאחוריו.
בתחילת הדברים, העם מוגדר כעַם מְרִי. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה מְרִי היא מרד, סרבנות ועקשנות כלפי ה' ומצוותיו. בהקשר ההיסטורי, מרד זה בא לידי ביטוי בכך שהעם בחר לחפש עזרה צבאית אצל פרעה מלך מצרים, במקום לפנות ולבקש את עזרת ה' [מצודת דוד].
השלב השני בהידרדרות מתואר במילים בָּנִים כֶּחָשִׁים. מילים אלו מתארות אנשים שקרנים, נעדרי אמונה המורגלים בהכחשה [שד"ל, מצודת ציון]. הפרשנים מציגים מספר זוויות למהותה של הכחשה זו: יש המפרשים כי הם מכחישים את עצם ההשגחה האלוהית בעולם [מצודת דוד]. אחרים רואים בכך הכחשה של הקשר המשפחתי עצמו – הם אמנם בנים של ה', אך בעצם סירובם לשמוע בקולו הם מתנהגים כאילו הם מכחישים שהוא אביהם [רד"ק]. בנוסף, ההכחשה מתבטאת בסירובם להודות בחטאיהם, תוך שהם בוחרים לשקר ולהתכחש בעקשנות למעשיהם הרעים [אברבנאל].
השלב השלישי והחמור מכולם הוא בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמֹעַ תּוֹרַת ה'. משמעות הביטוי לֹא אָבוּ היא שהם פשוט אינם רוצים להאזין [מצודת ציון, שטיינזלץ]. סירוב זה אינו מסתכם בפסיביות, אלא מגיע לכדי התנגדות אקטיבית וחסרת בושה: כאשר הנביאים מגיעים כדי להוכיח אותם וללמדם את דבר ה', העם מסרב להקשיב לאמת, ודורש מהנביאים לדבר אליהם דברי חנופה ושקר שיתאימו לרצונותיהם [אברבנאל].
מבט כולל על המילים מגלה הדרגתיות בחומרת החטא: תחילה ישנם אלו שמאמינים בה' אך מורדים בפועל ועוברים על המצוות בגלל תאוות ליבם (עַם מְרִי), גרועים מהם אלו שכופרים ומכחישים את הציווי האלוהי מכל וכל (בָּנִים כֶּחָשִׁים), והגרועים ביותר הם אלו שאוטמים את אוזניהם ומסרבים לחלוטין אפילו לשמוע את דברי התורה (לֹא אָבוּ שְׁמֹעַ) [מלבי"ם].