ישעיהו, פרק ל׳, פסוק ב׳

קרה לכם פעם שהייתם צריכים עזרה דחופה, ובמקום לבקש אותה ממי שבאמת שומר עליכם, פניתם למישהו שבסוף רק אכזב אתכם? זה בדיוק מה שקרה למלך ישראל, הושע בן אלה. במקום לסמוך על ה' שיגן עליו, הוא שלח שליחים אל מלך מצרים כדי לבקש ממנו עזרה צבאית. המנהיגים עשו זאת במצב של וּפִי לֹא שָׁאָלוּ, כלומר הם יצאו לדרך מבלי להתייעץ עם ה' בכלל. הנביא מתאר שהם החליטו לָרֶדֶת מִצְרַיִם. ארץ ישראל וירושלים נחשבות גבוהות יותר משאר הארצות, ולכן מי שיוצא מהן בעצם יורד. אבל המילים הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מלמדות אותנו שהם לא התכוונו רק לבקש עזרה ולחזור הביתה, אלא הם רצו להישאר ולהשתקע במצרים לתמיד. הם קיוו להשיג שם שני דברים: קודם כל לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה, שזה אומר להתחזק ולקבל כוח מפרעה המלך, וגם וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם, כלומר להסתתר ולמצוא הגנה אצל העם המצרי הגדול, ממש כמו אדם שיושב ונח בצל של עץ. זו הייתה טעות גדולה, כי הם גם סמכו על פרעה במקום על ה', וגם הסכימו מרצונם להיות תחת השליטה של מצרים. בסופו של דבר, התקווה הזו היא רק אשליה שתאכזב ותבייש אותם.