קרה לכם פעם שסמכתם על מישהו שיעזור לכם במשהו ממש חשוב, וברגע האמת הוא פשוט לא הגיע? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. הם חשבו שאם הם יבקשו עזרה מממלכת מצרים החזקה, הם יהיו מוגנים. הנביא מזהיר אותם שההישענות הזו על מצרים לא תעזור להם בכלל, אלא רק תביא להם אכזבה גדולה.
הוא מסביר להם שהגבורה של מלך מצרים, שנקראת מָעוֹז פַּרְעֹה, והניסיון למצוא אצלם הגנה, מצב שמתואר במילים הֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם, לא יצילו אותם. המילה וְהֶחָסוּת פירושה מציאת מחסה. במקום לקבל הגנה, העם ירגיש שתי תחושות קשות של עלבון. הראשונה היא לְבֹשֶׁת, שזו הבושה הפנימית שאדם מרגיש בתוך הלב כשהוא מבין שהוא עשה טעות וסמך על מישהו שלא באמת עזר לו. השנייה היא לִכְלִמָּה, שזו השפלה פומבית שמגיעה מבחוץ, כשהעמים האחרים יצחקו עליהם שהם שילמו למצרים סתם כך על ברית שלא נתנה להם שום דבר.
ולצערנו, האזהרה הזו באמת התקיימה. כשמלך אשור הגיע להחריב את העיר שומרון, הצבא המצרי שהיה אמור לבוא לעזור פשוט לא הגיע ליעדו. העם נשאר חסר אונים, בלי שום עזרה, ונשאר רק עם בושה גדולה.