ההישענות על כוח זר בדמותה של מצרים מתגלה כמשענת קנה רצוץ וכמהלך משפיל. כֹּל הֹבִאישׁ עַל עַם, כל מי שפונה אל אומה אחרת ונשען עליה מביא על עצמו בושה, ואף מגלה כי מדובר באומה רקובה שאינה מסוגלת להושיע. כוח זר זה לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ, שכן הוא לא יעמוד להם לֹא לְעֵזֶר והצלה בעת מצוקה, וְלֹא לְהוֹעִיל בהפקת שום תועלת כללית אחרת. במקום ישועה, תוצאת המסע המדיני תהיה כִּי לְבֹשֶׁת, תחושת כלימה פנימית, וְגַם לְחֶרְפָּה, ביזיון ועלבון חיצוני מצד אחרים הנחשב לפגיעה קשה אף יותר.
ישעיהו, פרק ל׳, פסוק ה׳
כֹּ֣ל הֹבִ֔אישׁ עַל־עַ֖ם לֹא־יוֹעִ֣ילוּ לָ֑מוֹ לֹ֤א לְעֵ֙זֶר֙ וְלֹ֣א לְהוֹעִ֔יל כִּ֥י לְבֹ֖שֶׁת וְגַם־לְחֶרְפָּֽה׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.