קרה לכם פעם שהייתם צריכים לחכות המון זמן למשהו טוב, והתחלתם לדאוג שאולי הוא כבר לא יקרה? כשעם ישראל היה רחוק מהארץ שלו, היו אנשים שהרגישו קצת ייאוש וחשבו שאולי ה' שוכח אותם או שכבר אין לו כוח לעזור להם. לכן הנביא מזכיר להם דברים פשוטים וחשובים. הוא פונה אליהם ושואל: הֲלוֹא יָדַעְתָּ, כלומר, האם לא הבנתם את זה לבד מתוך המחשבה וההיגיון שלכם? וגם אִם לֹא שָׁמַעְתָּ, האם לא למדתם את זה מהמורים והחכמים שהעבירו לכם את המסורת?
הנביא מזכיר שה' הוא אֱלֹהֵי עוֹלָם, אלוהים שנמצא תמיד, אף פעם לא משתנה, ומשגיח עלינו בכל זמן ובכל מקום. הוא גם בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ, הוא ברא את כל העולם מהקצה אל הקצה, ולכן ברור שהוא יודע בדיוק מה קורה בכל פינה ומשגיח על כל מה שיצר. ואם מישהו חושב שאולי ה' מתעכב כי קשה לו, הנביא מדגיש שהוא לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע. ה' לעולם לא מתעייף, לא נגמר לו הכוח והוא לא צריך מנוחה, כי הוא זה שממשיך לסובב ולקיים את העולם כל הזמן בלי הפסקה.
אז בטח עולה לכם עכשיו שאלה: אם ה' כל כך חזק, ברא את הכול ומשגיח על הכול, למה הוא נותן לנו לחכות בגלות ולפעמים קשה לנו? התשובה היא שאֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ. המילה חקר מזכירה חפירה עמוקה באדמה. בדיוק כמו שאי אפשר לחפור ולמצוא את הסוף של האדמה, כך אי אפשר להבין ולתפוס את החוכמה של ה', כי אין לה גבול. אנחנו בני אדם ולא יכולים להבין את הסיבות העמוקות שלו. העיכוב בגאולה הוא לא בגלל שחסר לה' כוח, אלא בגלל שלפעמים ההמתנה והקושי נועדו דווקא לטובתנו, כדי לעזור לנו להשתפר ולנקות אותנו מטעויות שעשינו.