ישעיהו, פרק מ׳, פסוק ט׳

יצא לכם פעם לקבל בשורה כל כך משמחת, שפשוט רציתם לטפס על מקום גבוה ולצעוק אותה כדי שכל העולם ישמע? בדיוק כך מתוארת הגאולה שלנו. הנביא פונה אל מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן ואל מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלִָם, שהן בעצם העיר ירושלים והעיר ציון, ומבקש מהן להיות כמו שליחות מיוחדות שמביאות את החדשות הטובות לשאר הארץ. כדי שהבשורה תגיע לכל מקום, הוא אומר להן עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ וגם הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ. כשעומדים על הר גבוה וצועקים חזק, הקול מהדהד ומגיע למרחקים. לפעמים, כשמבטיחים משהו כל כך טוב וגדול, עלול לעלות חשש שאולי זה לא יקרה בסוף או שאנשים פשוט לא יאמינו. לכן הנביא מעודד ואומר אַל תִּירָאִי. אל תפחדי, הכריזי על כך בביטחון מלא! את הבשורה המרגשת הזו צריך להשמיע אל עָרֵי יְהוּדָה. ומהי אותה בשורה עצומה? הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם. אחרי תקופה ארוכה של קושי, ה׳ חוזר להיות קרוב לעמו ולהושיע אותם. החדשות האלו כל כך בטוחות ומוחלטות, עד שאפשר ממש להצביע עליהן, כאילו הגאולה מתרחשת ממש עכשיו מול העיניים שלנו.