ישעיהו, פרק מ׳, פסוק י״א

יצא לכם פעם לראות איך מטפלים בגור קטן ועדין שרק נולד? ככה בדיוק ה׳ מתנהג אלינו. הוא שומר עלינו באהבה גדולה, ממש כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. זה לא סתם רועה שעובד בשביל מישהו אחר, אלא רועה שהעדר שייך לו, ולכן הוא דואג לכבשים שלו מכל הלב. תארו לעצמכם שיש בעדר כבשים חלשות או טלאים קטנים שעוד לא יכולים ללכת מהר. הרועה לא כועס או משתמש במקל. להפך, בִּזְרֹעוֹ יְקַבֵּץ טְלָאִים מכיוון שהוא אוסף את הצעירים בעדינות בידיים שלו כדי שלא ילכו לאיבוד בדרך. את אלה שקשה להם במיוחד ללכת, הוא לוקח קרוב אליו, וּבְחֵיקוֹ יִשָּׂא אותם, ממש צמוד לחזה שלו כדי לחבק ולשמור עליהם. בעדר יש גם אימהות שמניקות את הגורים שלהן, והן נקראות עָלוֹת. הרועה יודע שהן רגישות וצריכות ללכת לאט, ולכן יְנַהֵל אותן, כלומר יוביל אותן בנחת וברוגע, בסדר מופתי ובלי לזרז אותן. התיאור המקסים הזה הוא בעצם הבטחה משמחת לעם ישראל. כשה׳ יחזיר אותנו מהגלות לארץ ישראל, הוא יעשה את זה ברחמים ובעדינות. הוא יגן עלינו בדרך מאויבים, יעזור למי שחלש או חולה, ויוביל אותנו חזרה הביתה בעצמו ומתוך אהבה, בדיוק כמו רועה נאמן ששומר על הצאן שלו.