לאחר נבואות ארוכות של פורענות וחורבן, חל מפנה בספר ישעיהו, ומנקודה זו מופיעות נבואות של תקווה. הקריאה לנחמה מגיעה כהבטחה אלוהית לשיקום, המדגישה את הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין ה' לעמו, גם בימי משבר וגלות.
הפרשנים נחלקו לגבי התקופה שאליה מכוונת הנחמה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנבואה עוסקת בגאולה העתידית ובימות המשיח [רד"ק, אבן עזרא, צאינה וראינה], כהבטחה לגאולה גדולה יותר מזו שהייתה בעבר [אברבנאל]. מנגד, יש הסבורים כי הנבואה כוונה במקור לגולים בבבל לקראת הצהרת כורש [שד"ל]. גישה ייחודית גורסת כי אין מדובר רק בנחמה על סיום הגלות, אלא בנחמה בתוך הגלות המרה עצמה, שנועדה לנסוך בישראל כוח להמשיך לעבוד את ה' גם מתוך הקושי והסבל [אהבת יהונתן].
הציווי נַחֲמוּ מופנה אל הנביאים, שעליהם מוטל לנחם את העם [רש"י, מצודת דוד], או אל מנהיגי הדור [אבן עזרא]. דעה נוספת מציעה שזוהי קריאה כללית שאינה מופנית לאדם מסוים, ואולי אף פנייה אל אומות העולם שינחמו את ישראל [רד"ק, שד"ל].
הכפלת המילה נַחֲמוּ נַחֲמוּ זכתה למספר הסברים. הפירוש הפשוט הוא שהכפילות נועדה לחזק ולהדגיש את המסר [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], או להורות על מהירות התרחשותה של הנחמה, שתבוא רגע אחר רגע [אבן עזרא]. מעבר לכך, הכפילות מסמלת נחמה על שתי הגלויות, חורבן בית ראשון ובית שני, וכן כפרה על חטאי העם שהיו כפולים, הן במחשבה והן במעשה, או חטאים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. מאחר שעונשם היה כפול, כך גם נחמתם [אברבנאל, אהבת יהונתן, צוארי שלל]. פירוש נוסף קובע כי הנחמה הכפולה מבטיחה שהגאולה תבוא בכל מקרה, בין אם ישראל יזכו לה בזכות מעשיהם הטובים, ובין אם תבוא רק משום שהגיע הזמן שנקבע לה מראש [מלבי"ם].
השימוש במילה עַמִּי אינו מקרי. הוא מבטא שבח לישראל ומעיד על כך שחזרו לעשות את רצון ה', שכן בזמן חטאם נאמר עליהם "עמך", וכעת הם שבים להיקרא "עמי" [צוארי שלל]. הגדרה זו גם מבטיחה את נצחיותם, שכן בניגוד לאומות העולם הנתונות לשליטת שרים של מעלה, ישראל נמצאים תחת השגחתו הישירה של ה', וכשם שהוא חי וקיים, כך גם הם לא יאבדו לעולם [צוארי שלל].
ההכרזה יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם באה לענות על קושי של העם. ישראל סירבו לקבל תנחומים מהנביאים בלבד, שכן הנביאים מנבאים רק על הטובות שבעולם הזה, בעוד שהעם ייחל לנחמה נצחית ורוחנית, שאותה יכול להבטיח רק ה' בעצמו [אהבת יהונתן]. בנוסף, כאשר שמעו העם את דברי הנחמה, הם כעסו על ישעיהו וחשבו שהוא מדבר מדעתו, ולכן הוא מיהר להבהיר שזוהי אמירה ישירה מאת ה' [צוארי שלל].