לקראת שובם של גולי ישראל, מובטחת להם דרך חלקה, ישרה ונוחה לחלוטין. הנביא אינו מסתפק רק בקריאה להכין את הדרך, אלא מצהיר כי הדבר אכן יתגשם בעתיד [שד"ל]. הפרשנים מסכימים כי תיאור שינוי פני השטח הוא משל למסע קל ונטול מאמץ; בניגוד לטבע הרגיל שבו עליות וירידות בהרים גורמות לעייפות רבה להולכי הדרכים, השבים לא יתעייפו כלל במסעם [רד"ק, אבן עזרא, צאינה וראינה, שטיינזלץ].
כדי ליצור את הדרך השווה, כָּל גֶּיא, שהוא עמק נמוך, יִנָּשֵׂא ויתרומם, בעוד שכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ ויונמכו. גישה ייחודית מציגה תהליך זה כפלאי ועל טבעי: בעוד שבדרך כלל בני אדם מיישרים דרך על ידי לקיחת עפר מההר כדי למלא את העמק, כאן העמק יתרומם מעצמו, ורק לאחר מכן ההר ישפל [מלבי"ם].
בנוסף להשוואת הגבהים, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר: הדרך המעוותת, העקומה והמפותלת תהפוך למקום ישר, שווה ושטוח [מצודות, רד"ק, אבן עזרא, שטיינזלץ]. כמו כן, וְהָרְכָסִים יהפכו לְבִקְעָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרכסים הם מקומות גבוהים וגבשושיות בדרך [מצודות, רד"ק, אבן עזרא]. עם זאת, יש המפרשים מילה זו מלשון חיבור וקשירה, ומסבירים שמדובר בהרים הסמוכים ודבוקים זה לזה, אשר יוצרים ביניהם מורדות זקופים ומאלצים את ההולכים לעשות עיקופים ארוכים [רש"י, מלבי"ם]. כל אותם מכשולים טופוגרפיים יהפכו לבקעה, שהיא ארץ חלקה, מישורית ורחבה, כך שלא יישאר כל עיכוב בדרך [רש"י, שטיינזלץ].