קרה לכם פעם שקטפתם פרח יפהפה בגינה, הבאתם אותו הביתה, ואחרי כמה ימים הוא התייבש ונבל לגמרי? תארו לעצמכם שהנביא שומע פתאום קול מיוחד מהשמיים, קול של נבואה. הקול הזה פונה אליו: קוֹל אֹמֵר קְרָא. כלומר, הקול מבקש מהנביא ללכת ולהכריז הודעה חשובה לכולם. הנביא שואל מיד: וְאָמַר מָה אֶקְרָא, איזה מסר בדיוק אני צריך להעביר לאנשים?
התשובה שהוא מקבל מזכירה בדיוק את הפרח שקמל. הקול מסביר לו שכָּל הַבָּשָׂר חָצִיר. המילה בשר מתארת את בני האדם, והם דומים לחָצִיר, שזה עשב ירוק שמתייבש ונובל מהר מאוד. הקול ממשיך ואומר: וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה. המילה חסדו מתארת את ההבטחות של בני האדם לעזור ולעשות מעשים טובים. ההבטחות האלה דומות לצִיץ, שזה ניצן או פרח קטן בשדה. הוא פורח לזמן קצר, אבל הרוח יכולה בקלות לפורר אותו.
המסר שהנביא צריך להעביר הוא שבני אדם לא נמצאים כאן לנצח. לפעמים אדם מבטיח הבטחה טובה, אבל הוא לא תמיד יכול לקיים אותה כי אנחנו חלשים וזמניים בעולם, ממש כמו העשב והפרח. לעומת זאת, ההבטחה של ה' היא חזקה, אמיתית ונשארת לעולם.