הנביא מרחיב את תוכחתו ועובר מביקורת על פולחן זר לגינוי חריף של מדיניות החוץ של העם, תוך שימוש בדימוי נוקב של אישה המחזרת אחר מאהביה. במקום לבטוח בה', העם שם את מבטחו בבשר ודם ומשקיע מאמצים כבירים כדי לשאת חן בעיני מעצמות זרות.
הפרשנים מסכימים כי הכתוב מבקר את הניסיונות הנואשים של ישראל לקשור בריתות פוליטיות עם אימפריות כאשור ומצרים. המילה ותשורי זוכה למספר פירושים: יש המסבירים אותה מלשון הבאת מתנה ותשורה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, רד"ק בשם רס"ג], אחרים מפרשים זאת מלשון הליכה ונסיעה בשיירה כדי להקביל פנים [רד"ק, שד"ל], ויש הרואים בכך לשון של ראייה והבטה מרחוק [אבן עזרא, מלבי"ם, רש"י].
ההליכה או הבאת המנחה נעשית למלך, כאשר הכוונה היא למלך אשור, לפרעה מלך מצרים, או למלכים זרים באופן כללי, ואולי אף קיים כאן רמז לעבודה זרה [רד"ק, אבן עזרא, שד"ל]. העם מביא למלך שוחד בשמן, שכן ארץ ישראל הייתה מפורסמת בשמן האיכותי שלה שיוצא לארצות אחרות [רד"ק, אבן עזרא]. במישור המשל, הכתוב מתאר אישה מופקרת שמתקשטת ומושחת את עצמה בשמן מור ומיני בשמים כדי לפתות מלכים [מלבי"ם]. היא אינה מסתפקת בכך, אלא ותרבי רקחיך, כלומר מרבה להשתמש בבשמים ומעשי מרקחת כדי להגביר את חינה ולשאת חן [מצודת ציון, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
כדי לקדם את מטרותיו, העם יוזם פניות אקטיביות: ותשלחי ציריך עד מרחק. מילים אלו מתארות שיגור של שליחים דיפלומטיים אל ארצות רחוקות כדי לבקש עזרה צבאית או להעביר דורון [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. בנמשל של האישה, היא שולחת את סוכניה למרחקים כדי למצוא לה מאהבים חדשים או כדי להלל את יופייה בארמונות זרים [שד"ל, מלבי"ם].
תוצאת המעשים הללו מתוארת במילים ותשפילי עד שאול. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרדיפה זו אחר בני ברית זרים לא הביאה תועלת, אלא גרמה להכנעה והשפלה עצמית עמוקה, אובדן כבוד וירידה עד לבור הקבר [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים זאת כהפלגה המתארת את עזות המצח של העם, שהיה מוכן לרדת ולחפש מאהבים אפילו במעמקי האדמה [שד"ל], או כהידרדרות מוסרית שבה העם הפקיר עצמו לחלוטין, אפילו למלכים קטנים וחסרי חשיבות [מלבי"ם].
גישה שונה לחלוטין לאווירת הפסוק מציג [רש"י], אשר קורא את הכתוב לא כתיאור של חטא, אלא כזיכרון לימי הגדולה של העם בעבר. לפי פירושו, ה' מזכיר לישראל כיצד בתקופות קודמות הם קיבלו את פני מלכם (ה') בתפנוקים, שלחו שליחים לגבות מס ממלכי האומות, והשפילו את חזקי האומות הזרות עד לשאול.