דברי הנביא מציגים עימות חריף מול עבודת האלילים של העם, ומדגישים את האבסורד שבהמרה של אמונת אמת בפולחן של חפצים דוממים או איתני טבע. מתוך לעג ותוכחה, הכתוב חושף כיצד האמצעים שבהם בחר העם לחפש ישועה, הם אלו שיחרצו את גורלו.
הביטוי בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ מבוסס על משחק מילים בין האבנים החלקות שבנחל לבין החלק והגורל שהעם בחר לעצמו [רד"ק, שד"ל]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעם בחר באבני נחל חלקות ויפות כדי לעבוד אותן כאלוהויות [רד"ק, מצודת דוד], או שהשתמשו באבנים אלו כדי להטיל גורלות לצורכי פולחן [ביאור שטיינזלץ]. במקום שה׳ יהיה מנת חלקם, הם בחרו בחלק רע של אבנים וחול, מקום עקר שאינו מצמיח דבר [שד"ל]. יש הסבורים כי פולחנים אלו התחילו כאמונות תפלות עממיות, ועם הזמן הידרדרו לעבודה זרה של ממש [ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת גורסת כי הפולחן לא היה לאבנים, אלא למי הנחלים עצמם [שד"ל].
מנגד, ישנה גישה המפרשת את תחילת הפסוק לא כתיאור החטא אלא כתיאור העונש: האבנים החלקות שבנחל הן אלו שבהן ירגמו את החוטאים, והן יביאו להם עצב וסבל [רש"י]. עם זאת, פרשנים אחרים דוחים פירוש זה, שכן המשך הפסוק עוסק בבירור בתיאור החטא ולא בענישה [שד"ל].
גישה שונה לחלוטין וקשה יותר מציגה את המילה בְּחַלְּקֵי כתיאור זמן של חלוקה. לפי פירוש זה, הפסוק מתאר את הרגע שבו הנחל לוקח את "חלקו" את הילדים שהוקרבו ונשחטו בו. העם חשב באיוולתו שעל ידי רצח הילדים בנחל, האלילים יכרתו עמם ברית ויהפכו לגורלם [מלבי"ם].
הנביא ממשיך ומתאר את מעשי הפולחן במילים גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה. העם היה מנסך יין ומעלה מנחות [מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסבירים שהנסכים והמנחות הוגשו לאותן אבני נחל או לזרמי המים. אולם, לפי הגישה העוסקת בהקרבת ילדים, המילה לָהֶם מתייחסת לילדים השחוטים עצמם. העם האמין שהילדים המוקרבים התקדשו ועלו לממלכת האלים, ולכן ניסכו גם להם נסכים [מלבי"ם].
הפסוק נחתם בשאלה הרטורית של ה׳: הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם. משמעות המילה אֶנָּחֵם היא היפוך מחשבה [מצודת ציון], או מציאת מנוחה ושקט לרוח [שד"ל]. ה׳ שואל: האם נוכח תועבות ומעשים רעים כאלה, ראוי שאשקוט, אוותר ואנהג באדישות? [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי משמעות השאלה היא קביעה נחרצת: אין זה ראוי שה׳ יהפוך את מחשבתו ויימנע מלהביא על העם את הרעה הראויה לו בעקבות מעשיו [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, רש"י].