במקום שה' יהיה מנת חלקו, בחר העם לעבוד אבני נחל חלקות או זרמי מים, ולכן בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ. פולחן עקר זה, שאולי ישמש לבסוף כעונש לרגום בו את החוטאים, כלל הטלת גורלות ובמקרים קיצוניים אף הקרבת ילדים בנחל. העם הוסיף לחטוא כאשר גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה, כשהוא מנסך יין ומגיש מנחות לאותם חפצים דוממים או לילדים השחוטים מתוך אמונה שהתקדשו. לנוכח מעשים אלו שואל ה' הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם, כלומר האם ראוי שאמצא מנוחה לרוחי ואהפוך את מחשבתי מלהעניש אתכם, קביעה נחרצת לכך שה' לא יוותר ויביא על העם את הרעה הראויה לו.
ישעיהו, פרק נ״ז, פסוק ו׳
בְּחַלְּקֵי־נַ֣חַל חֶלְקֵ֔ךְ הֵ֥ם הֵ֖ם גּוֹרָלֵ֑ךְ גַּם־לָהֶ֞ם שָׁפַ֥כְתְּ נֶ֙סֶךְ֙ הֶעֱלִ֣ית מִנְחָ֔ה הַ֥עַל אֵ֖לֶּה אֶנָּחֵֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.