ישעיהו, פרק ס״ו, פסוק ג׳

עבודת ה' דורשת טהרת הלב ותיקון המעשים, ולכן אדם מושחת מוסרית אשר שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר לשם קורבן נחשב כאילו הוא מַכֵּה אִישׁ ורוצח אותו, ומי שזוֹבֵחַ הַשֶּׂה הרי זה כאילו הוא עֹרֵף כֶּלֶב וכורת את עורפו מאחור. בדומה לכך, מַעֲלֵה מִנְחָה נחשב כמי שזורק על המזבח דַּם חֲזִיר נתעב, ומי שמַזְכִּיר לְבֹנָה ומקטיר קטורת הרי הוא מְבָרֵךְ אָוֶן, כלומר מביא לה' מתנת מרמה וגזל. מנגד, ייתכן שאין זו רק הקבלה הממחישה את צביעותם של המקריבים, אלא תיאור מציאות של אנשים ששילבו בפועל פולחן לה' יחד עם רצח ועבודה זרה. קורבנות אלו נדחים לחלוטין משום שגַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה, כלומר הם בחרו מרצונם להמשיך בתועבותיהם, וכמידה כנגד מידה ה' יבחר להביא עליהם פורענות.