מראה נבואי ויזואלי ועז מבע נגלה לנביא, ובו משורטטים מקור הפורענות העתידה ואופייה המאיים. לאחר המראה הראשון שקבע את ודאות ומהירות הנבואה, חזון זה חושף את הכיוון הגיאוגרפי של האיום וממחיש את הלחץ העצום של המצור הקרב.
כאשר ה' פונה אל ירמיהו שֵׁנִית, אין הכוונה שזו הפעם השנייה בחייו שבה דיבר עמו, אלא שזהו החזון השני ברצף נבואי זה [רד"ק], והמראה השני העוסק ספציפית בייעוד חורבנה של ירושלים [אברבנאל].
הנביא רואה סִיר, כלומר קדרה [מצודת ציון], המשמשת כמשל לירושלים, בעוד תכולת הסיר מסמלת את יושבי העיר [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. בדרך כלל, סיר מגן על התבשיל שבתוכו מפני האש, ממש כפי שחומות העיר אמורות להגן על התושבים מפני האויב. אולם כאן, אש האויב חזקה מכוחו של הסיר, וההשגחה האלוהית שהגנה עליהם מלמעלה הוסרה [מלבי"ם].
באשר למילה נָפוּחַ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לסיר רותח ומעלה אדים. המים מבעבעים ונראים תפוחים, והסיר פולט הבל הדומה לאדם הנופח אוויר מפיו [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת גורסת כי המילה אינה מתארת רתיחה, אלא את פעולת הנשיפה באש; האויבים משתמשים במפוחים ונושפים באש בעוצמה כדי להבעיר אותה ולזרז את הבישול, מה שמסמל את המצור המהיר והאגרסיבי שנועד לאכול ולכלות את יושבי העיר [אברבנאל, וכן מובא בביאור שטיינזלץ].
החזון ממשיך ומתאר כי וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפֽוֹנָה. הפרשנים נחלקו בשאלה מהם "פניו" של סיר. יש שהסבירו כי זהו הצד שממנו שופכים את התבשיל [רד"ק, צאינה וראינה], או פשוט החלק הקדמי והגלוי ביותר שלו [אברבנאל]. אחרים פירשו שפני הסיר הם פתח הכירה שדרכו מכניסים את האש [אביו של רד"ק], או הצד שבו המים מבעבעים ורותחים בעוצמה הרבה ביותר בגלל החום [מצודת דוד, מלבי"ם].
למרות ההבדלים בפירוש המונח, הפרשנים מסכימים כי כיוון הצָפֽוֹנָה מצביע על מקור הרעה. האש, והאויבים המלבים אותה, מגיעים מצפון לארץ ישראל – הלא היא אימפריית בבל [רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל]. החום העז המגיע מצפון גורם לתכולת הסיר לבעבע ולנסות לברוח אל הצד הנגדי, משל לתושבי ירושלים שינסו להימלט מן המצור, אך לבסוף יישפכו וייפלו בידי הבבלים [מלבי"ם].
ברובד נוסף וייחודי, יש המציעים כי המילה וּפָנָיו נגזרת גם מהמילה 'לפנים', כלומר קודם לכן בזמן. לפי פירוש זה, החזון רומז שהחורבן הראשון של ירושלים יגיע מכיוון צפון על ידי בבל, ובכך טמון רמז לחורבן שני ועתידי שיבוא מאוחר יותר מכיוון אחר, על ידי רומי [אברבנאל].