החוויה הנבואית אינה מסתכמת רק בהעברת מסרים מילוליים, אלא מתאפיינת במפגש חזותי חי שבו חפצים פשוטים נושאים משמעות סמלית עמוקה. בהתגלות ראשונית זו, תודעתו של הנביא מתרגמת את השפע האלוהי לדימוי מוחשי, המתווה את אופייה הדחוף של שליחותו.
כאשר ה' פונה אל ירמיהו בשאלה מָה אַתָּה רֹאֶה, הוא מבקש ממנו לתאר את המראה הנגלה אליו במראה הנבואה [מצודת דוד], ולפרש את הדימוי שנוצר בדמיונו בעקבות המגע האלוהי [מלבי"ם, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ].
תשובתו של ירמיהו מורכבת משתי מילים המקפלות בתוכן את מהות החזון:
מַקֵּל – ענף או מטה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש המדייקים כי בניגוד למשענת המיועדת להישענות זקנים או מטה המסמל כבוד ונשיאות, המילה "מקל" מציינת באופן ספציפי כלי שנועד להכאה, ובכך רומזת לעונש המיועד לרשעים [מלבי"ם, אברבנאל].
שָׁקֵד – ענף שמקורו בעץ השקד [מצודת דוד].
באשר לאופן שבו נראה המקל בחזון, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהענף נגלה לירמיהו כשהוא יבש לחלוטין, ללא פרחים או עלים. גדולתו של הנביא הייתה שבאמצעות רוח הנבואה הוא הצליח לזהות את סוג העץ שממנו נלקח המקל, למרות היותו חשוף וקשה לזיהוי [רד"ק, צאינה וראינה]. מנגד, ישנה דעה שלפיה המילה "שקד" מתפקדת כאן כפועל, כלומר שברגע החזון המקל התכסה לפתע בשקדים באורח פלאי [מלבי"ם].
בחירת הדימוי של עץ השקד נושאת מספר רבדים סמליים, כאשר הרובד המרכזי מתמקד במהירות ובדחיפות. עץ השקד ידוע כעץ הממהר לפרוח לפני שאר העצים. תכונה זו מסמלת את העובדה שה' ימהר להוציא לפועל את הפורענות והעונש על ישראל, בדומה למלך הממהר לצאת למלחמה ולהרע [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. מסר זה כוון גם לירמיהו עצמו: מאחר שהנביא חשש משליחותו עקב גילו הצעיר וביקש להמתין עד שיתבגר, הראה לו ה' את השקד כדי להבהיר שהעניין דחוף, תכוף, ואינו סובל כל עיכוב או המתנה [אברבנאל].
רובד נוסף קושר את החזון ללוח הזמנים של החורבן. תהליך הבשלת פרי השקד, מרגע הוצאת הפרח ועד לגמר בישולו, אורך עשרים ואחד ימים. פרק זמן זה מקביל במדויק לעשרים ואחד ימי הפורענות שבין שבעה עשר בתמוז, שבו הובקעה חומת ירושלים, לבין תשעה באב, שבו נחרב בית המקדש [אברבנאל, אהבת יהונתן].
למרות מסר הפורענות הקשה, חבוי בחזון גם יסוד של רחמים ונחמה. עצם אזכור המקל על ידי ירמיהו נועד לעורר את רחמי ה' ולבקש שגם בשעת הדין יזכור את זכות האבות וימתיק את העונש, למרות שמצבם הרוחני של העם באותה עת משול לענף יבש נטול פרחים [נחל שורק, חומת אנך]. בנוסף, מראה מקל השקד מהדהד את סיפור מטה אהרן שהוציא פרח וגמל שקדים. זהו רמז מנחם לכך שגם אם כתר המלכות יאבד לישראל בעקבות חטאיהם, כתר הכהונה לא יינטל מהם ויישאר בידם לעד [אהבת יהונתן].