התגלות אלוהית אינה מתקבלת תמיד בהשלמה מידית, ולעיתים היא מעוררת באדם רתיעה עמוקה ותחושת חוסר מסוגלות מול גודל השליחות. תגובתו הראשונה של הנביא להקדשתו היא הסתייגות מוחלטת, הנובעת מפער עצום בין הייעוד הנשגב שהוצג לו לבין תפיסתו את עצמו כאדם צעיר וחסר ניסיון.
זעקתו של הנביא נפתחת במילה אֲהָהּ, שהיא קריאת כאב, יללה ודאגה עמוקה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. קריאה זו, הנהגית בהדגשה חדה של האות האחרונה [מנחת שי], מבטאת את הצער והמצוקה שהוא חש לנוכח המכשולים האישיים המונעים ממנו לקבל את התפקיד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
טענתו המרכזית היא לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר. הפרשנים מסבירים כי אין הכוונה לאילמות, אלא לחוסר יכולת לסדר את דברי הנבואה במליצה ובלשון צחה, מיומנות הדורשת הרגל רב [מצודת דוד, מלבי"ם]. מעבר לכך, הקושי המרכזי הוא באמירת דברי תוכחה. משה רבנו העז להוכיח את עם ישראל רק בסוף חייו, ולאחר שביסס את מעמדו באמצעות ניסים כבירים כמו יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה. כיצד יוכל נביא חדש, בתחילת דרכו, לעמוד ולהוכיח אומה שלמה? [רש"י, רד"ק, צאינה וראינה].
את חוסר המסוגלות הזה הוא תולה במילים כִּי נַעַר אָנֹכִי. אף שיש מי שהציע כי המילה נער מתארת מעמד של משרת או אדם הכפוף לגדול ממנו [רד"ק], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שירמיהו היה נער צעיר כפשוטו. חישוב שנות נבואתו וחייו הארוכים לאחר חורבן הבית יוצר הוכחה כי בתחילת שליחותו היה ילד כבן שתים עשרה או חמש עשרה שנים, חסר חכמת חיים ודרך ארץ [אברבנאל].
גילו הצעיר של הנביא מציב בפניו שלושה מכשולים מעשיים: חוסר אומץ לגשת אל אנשים גדולים ורמי מעלה, חוסר ניסיון רטורי, והסכנה הממשית שהעם לא יישא פנים לנער צעיר, יזלזל בו ואף יקום להורגו [מלבי"ם].
לצד החששות המעשיים, ישנו גם רובד פסיכולוגי ורוחני. טבעם של הנעורים הוא להיות חם מזג ונוטה למידת הדין, בניגוד לזקנים הנוטים לרחמנות. ירמיהו חשש שמא בשל נערותו הוא לא ירחם על העם ולא יעמוד בתפילה לבטל גזירות קשות, ובכך יהפוך לשליח של חורבן. אולם, ייתכן שדווקא תכונה זו היא שעמדה בבסיס בחירת ה' בו, כדי להבטיח שנבואת הזעם אכן תצא אל הפועל ללא ויתורים [אהבת יהונתן].
למרות טענותיו הכבדות של ירמיהו, ההיסטוריה הנבואית מוכיחה כי נבואה יכולה לחול גם על צעירים, כפי שקרה לשמואל הנביא [רד"ק, צאינה וראינה, אברבנאל]. התשובה האמיתית לחששותיו של הנער היא ההבנה שאין זה משנה כלל מי הוא השליח, שכן העם נדרש לשאת את עיניו אל ה' שהוא המשלח, ומכוחו בלבד פועל הנביא [חומת אנך].