פתיחת ספרו של ירמיהו משמשת כהקדמה מקיפה המגדירה את מהות הספר, את אופיו של הנביא ואת הרקע לשליחותו המורכבת. הצירוף דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ אינו מקרי; רוב הפרשנים מסבירים כי בניגוד לספרי נבואה אחרים, ספר זה כולל מגוון רחב של סגנונות – חזיונות, תוכחות, ובעיקר סיפורים אישיים על קורותיו של הנביא והרדיפות שחווה [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. גישה מדרשית מוסיפה כי מכיוון שנבואותיו כללו דברי קנטור ותוכחה קשה לעם, הן נתלו בו אישית ונקראו על שמו [רד"ק].
הנביא מוצג כבֶּן חִלְקִיָּהוּ. חלקיהו זה מזוהה כחלקיהו בן שפן, הכהן הגדול והעשיר, אשר מצא את ספר התורה האבוד בבית ה' בימי המלך יאשיהו. בעוד האב החל להזהיר את העם מפני החורבן העתידי בעקבות מציאת הספר, בנו ירמיהו השלים את ייעודו והמשיך בנבואות החורבן [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל]. לצד הייחוס המכובד מצד אביו, מסורת חז"ל חושפת כי מצד אמו, ירמיהו היה מצאצאיה של רחב הזונה. ציון הייחוס לאביו הכהן נועד לחלוק לו כבוד [אהבת יהונתן], אך טמון כאן גם מסר נוקב: ה' בחר דווקא בצאצא של אישה בעלת עבר פגום שתיקנה את מעשיה, כדי שיוכיח את עם ישראל – בנים לאבות ולאימהות קדושים שקלקלו את מעשיהם [רש"י, צאינה וראינה].
הכתוב ממשיך ומתאר את מוצאו מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת. ענתות הייתה עיר כוהנים, בה ישבו ראשי משמרות הכהונה ששירתו בירושלים [מצודת דוד, רד"ק]. לציון עיר מוצאו ישנן מספר משמעויות. ראשית, העובדה שירמיהו הגיע מעיר אחרת ולא התגורר בירושלים, העניקה לו עמדה אובייקטיבית; כמוכיח חיצוני, הוא לא נשא פנים לאנשי ירושלים ולא חיפה עליהם מתוך אהבת עיר מולדתו, ולכן דבריו היו אמורים להישמע ביתר שאת [מלבי"ם]. שנית, אזכור העיר מהווה הקדמה לעימותים הקשים שיחווה הנביא בהמשך הדרך עם בני עירו [אברבנאל]. רובד עמוק יותר קושר את ענתות להיסטוריה של החורבן: ענתות הייתה עירו של עלי הכהן, שבעוון ביתו נחרב משכן שילה – חורבן שהיווה תקדים לחורבן בית המקדש. ירמיהו הגיע מענתות כדי לנסות ולתקן את החטא הקדמון ההוא [אהבת יהונתן].
לבסוף, מיקומה של ענתות בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן מדגיש את הטרגדיה של החורבן והגלות. אף על פי שעיקר החטאים נבעו מהתנהלותם של מלכי יהודה, הפורענות פגעה גם בבני שבט בנימין, שנאלצו ללקות ולסבול בגלל חטאי המלכות השכנה [אהבת יהונתן].