קריאה אלוהית זו מבטאת ייעוד עמוק והשגחה פרטית יוצאת דופן. ה' מגלה לנביא כי שליחותו אינה מקרית או החלטה של רגע, אלא תכלית שנטבעה בעצם קיומו עוד בטרם הגיע לעולם.
הפרשנים מסבירים את המושגים בפסוק כמתארים שלבים עוקבים של יצירה והכנה. המילה אֶצָּרְךָ נגזרת מלשון צורה ויצירה [רש"י, מצודת ציון]. קיים הבדל בין בַבֶּטֶן לבין מֵרֶחֶם; הבטן היא השלב שבו הוולד נוצר ותכונותיו הפיזיות והמוסריות מתגבשות, ואילו הרחם מציין את שלב היציאה לאוויר העולם [מלבי"ם].
באשר למושג יְדַעְתִּיךָ, רוב הפרשנים מסכימים כי אין מדובר בידיעה שכלית בלבד, אלא בלשון של חיבה, הכרה, השגחה פרטית וייחוד לקשר קרוב [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], וכן ביטוי של גדולה [רד"ק]. המילה הִקְדַּשְׁתִּיךָ משמעותה הזמנה, הכנה וקדושה לקראת התפקיד [רש"י, מצודת דוד], והמילה נְתַתִּיךָ מציינת מינוי רשמי ופקידות [מצודת ציון].
עצם בחירתו של ירמיהו טרם לידתו מעוררת עניין רב. יש המסבירים כי נשמתו הייתה ידועה עוד מימי אדם הראשון, אז הראה ה' לאדם את כל הדורות ונביאיהם [רש"י]. הסיבה שה' הודיע זאת לירמיהו דווקא, היא משום שצפה את סירובו לקבל את השליחות, וביקש לחזק את ליבו בידיעה שהוא מוכן לכך מראשיתו [רד"ק].
קביעה מראש זו מעלה שאלה בדבר הבחירה החופשית של האדם. גישה אחת משיבה כי ייעודו לנביא לא שלל את בחירתו, שכן עדיין עמדה בפניו האפשרות להיות נביא רשע כדוגמת בלעם, אך הוא בחר בטוב [אהבת יהונתן]. גישה אחרת מבחינה בין נביא רגיל לנביא כללי; בעוד נביא רגיל נדרש להכין את עצמו לנבואה בטבעו ובמעשיו, ירמיהו נבחר כשליח ציבורי מטעם ה'. לכן, ה' העניק לו את ההכנה הטבעית כבר בבטן, ואת ההכנה של המעשים והקדושה העניק לו עוד בטרם יצא מהרחם [מלבי"ם]. להכנה מולדת זו תרמו גם הוריו, שנהגו בקדושה ובטהרה בעת ההיריון [רד"ק], וכן העובדה שמערכת המזלות בעת יצירתו ולידתו הייתה מכוונת באופן מושלם למידות טובות, דבר שסייע לו בגיבוש מידותיו [אהבת יהונתן].
בנוגע לתפקידו המוגדר, נָבִיא לַגּוֹיִם, נחלקו הפרשנים. הגישה המרכזית והפשטנית היא שירמיהו מונה להתנבא גם על אומות העולם שסביב לישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מזאת, ייעוד זה קשור לשורשיו, שכן הוא צאצא של רחב, ולכן התאים במיוחד להוכיח את אומות העולם שמהן הגיע [אהבת יהונתן]. לעומת זאת, גישה אלגורית מפרשת כי המילה גויים מכוונת דווקא לעם ישראל, אשר באותה תקופה השחיתו את דרכם ונהגו כעובדי אלילים. לפי פירוש זה, קיימת הקבלה בין ירמיהו למשה רבנו, שכן שניהם הוכיחו את העם ושניהם ניבאו במשך ארבעים שנה [רש"י].