תגובת ה׳ לחששותיו של הנביא אינה מותירה מקום לספקות, והיא נועדה לעקור מן השורש את הניסיון להתחמק מהשליחות בטענה של חוסר ניסיון. ה׳ מצווה עליו אַל־תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי, כלומר, אל תסרב לשליחות בגלל גילך הצעיר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, ה׳ מורה לו שלא לפרסם את גילו הצעיר ולא לומר לאיש שהוא נער, משום שאף אדם לא יבחין בכך לאור מעשיו ודיבוריו [אברבנאל].
הפרשנים מראים כיצד המשך הפסוק מעניק מענה מדויק לחששותיו הפנימיים של הנביא. החשש הראשון הוא מעמדי ומעשי – כיצד יעז נער צעיר לגשת אל אנשים גדולים ונכבדים? על כך עונה ה׳: כִּי עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ. שליח של מלך גדול אינו צריך להתבייש ללכת לכל מקום שאליו הוא נשלח, שכן ביטחונו נובע ממעלת שולחו ולא ממעמדו האישי [מלבי"ם, אברבנאל]. החשש השני נוגע ליכולת ההתבטאות – החשש שלא ידע לסדר את דבריו כראוי. על כך באה ההבטחה: וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר. ה׳ יתקן את דבריו, ישים את המילים בפיו, וכך הוא יוכל לדבר דברי תוכחה ללא כל מורא [רד"ק, מלבי"ם, אברבנאל].
באשר ליעד השליחות, מציגים המקורות כיוונים שונים המשלימים זה את זה. גישה אחת מסבירה כי ירמיהו שהה בעיר ענתות, וה׳ רצה לשלוח אותו אל עיר המלוכה ירושלים, כדי להוכיח את המלך ואת העם. לכן הבטיח לו ה׳ שיחזק את לבו ללכת למקום שאינו רגיל בו [רד"ק]. לעומת זאת, גישה אחרת מחלקת את הפסוק לשני יעדים שונים: המילים עַל־כָּל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ מכוונות לשליחות אל אומות העולם, בעוד שהמילים וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר מכוונות לנבואות שייאמרו לעם ישראל [רש"י, צאינה וראינה, אברבנאל].
מבחינה לשונית, מתעכבים הפרשנים על השימוש במילה עַל (בצירוף עַל־כָּל־אֲשֶׁר) במקום במילה "אֶל". בעוד שיש המסבירים כי בספר ירמיהו מילים אלו משמשות לעיתים קרובות באותה משמעות [רד"ק, מלבי"ם], ישנו פירוש המעניק לכך נופך נוסף: השימוש במילה עַל מלמד על שליחות של הכרח, או על כך שהנביא נשלח אל אנשים שאינם מעוניינים לשמוע את דברו, והוא ייאלץ להתנבא בניגוד לרצונם [מלבי"ם].