חזון מקל השקד שנגלה לירמיהו אינו רק מראה נבואי, אלא מסר מדויק שבו טבעו של העץ ושמו משמשים כדי להמחיש את האופן שבו ה' עתיד לממש את דברו. ה' מאשר את החזון ומבאר כיצד פרטי המראה מקפלים בתוכם את מהות הנבואה כולה.
על המילים הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת מסבירים הפרשנים כי ה' משבח את ירמיהו על הבחנתו המדויקת, שכן לא כל אדם היה מצליח לזהות ולהגדיר שמדובר דווקא בענף של עץ שקד [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לזיהוי הפיזי, ירמיהו ראה דבר שמתאים וראוי בדיוק לזמן ולמסר שה' מבקש להעביר [מצודת דוד]. עצם השימוש במילה התנ"כית מקל, כפי שמופיעה בחזון, ולא במילה מטה, אינה מקרית; בעוד שמטה מסמל משענת וכבוד, מקל נועד להכאה וייסור. הדבר מרמז על הכשדים, שישמשו ביד ה' ככלי להענשת החוטאים [מלבי"ם].
עיקר המסר טמון במילה שֹׁקֵד. הפרשנים מסכימים כי ישנה הקבלה לשונית ורעיונית בין עץ השקד לבין פעולת השקידה. משמעות המילה בהקשר זה היא מהירות; כשם שעץ השקד ממהר להוציא את פרחיו לפני כל שאר האילנות, כך ה' ממהר להוציא לפועל את דברו ולהגשים את נבואת הפורענות [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
לצד זאת, קיים רובד עמוק יותר למילה שֹׁקֵד, המצביע לא רק על מהירות, אלא על התמדה, עיון והשגחה פעילה. לעיתים ה' מביא רעה על ידי כך שהוא מסתיר את פניו ומניח לאירועים רעים להתרחש מעצמם כדרך הטבע. אולם כאן, ה' מצהיר שהוא שוקד ומשגיח באופן פעיל ועל-טבעי על דברו, ופועל בהתמדה כדי להוציאו אל הפועל [מלבי"ם].
ההקבלה לעץ השקד באה לידי ביטוי גם בלוח הזמנים של הפורענות. תהליך הבשלת פרי השקד, מרגע הוצאת הפרח ועד לסיום הבשלתו, אורך עשרים ואחד ימים. פרק זמן זה מקביל במדויק לעשרים ואחד הימים של תקופת הפורענות והמשבר שחווה עם ישראל – החל משבעה עשר בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, ועד לתשעה באב, היום שבו נשרף בית המקדש [רש"י, מלבי"ם, צאינה וראינה].