ה' משבח את ירמיהו באומרו הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת, שכן הנביא הבחין במדויק שמדובר בענף של עץ שקד, בחירה המותאמת היטב למסר. המראה כלל מקל, שנועד להכאה ולייסור, והוא מרמז על הכשדים שישמשו ככלי להענשת החוטאים. ה' מסביר כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ, כלומר כשם שעץ השקד ממהר לפרוח לפני יתר האילנות, כך ה' ממהר להגשים את נבואת הפורענות. פעולה זו אינה מתרחשת כדרך הטבע, אלא מתוך השגחה פעילה והתמדה של ה'. הקבלה זו באה לידי ביטוי גם בלוח הזמנים, שכן עשרים ואחד הימים שבהם מבשיל פרי השקד מקבילים לימי הפורענות שבין הבקעת חומת ירושלים לשריפת בית המקדש.
ירמיהו, פרק א׳, פסוק י״ב
וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵ֥ד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.