נבואתו של ירמיהו אינה מופיעה בחלל הריק, אלא נטועה היטב בתוך הקשר היסטורי ורוחני מובהק. ציון הזמן המדויק של תחילת נבואתו שופך אור על התקופה כולה ועל אופי שליחותו ארוכת השנים.
הביטוי אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֵלָיו משמעו שההתגלות אליו נעשתה בנבואה [ביאור שטיינזלץ], והפרשנים מסכימים כי מילים אלו מציינות את הנקודה ההיסטורית שבה החלה השכינה לשרות עליו לראשונה.
הופעת הנבואה דווקא בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ אינה מקרית. זכותו וצדקתו של יאשיהו המלך הן שגרמו לכך שרוח הנבואה תחול בדורו על ירמיהו, וכן על נביאים נוספים בני התקופה. נבואה זו התמידה לאורך כל ימי מלכות בית יאשיהו, ונסתלקה רק עם תום שלטונם וגלות ירושלים [אברבנאל]. נבואת ירמיהו המשיכה גם בימי המלכים הבאים, כדוגמת יהויקים [צאינה וראינה]. עם זאת, הכתוב מדלג על אזכורם של מלכים מסוימים מאותה שושלת, כמו יהואחז ויהויכין, משום שכל אחד מהם מלך חודשים ספורים בלבד, ושנות שלטונם הקצרות נבלעות ממילא בשנות המלכים המרכזיים יותר המוזכרים בנבואה [אברבנאל].
הציון המדויק בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ נועד ללמדנו על אורך תקופת נבואתו של ירמיהו. חישוב השנים שנותרו לשלטון יאשיהו, בצירוף שנות שלטונם של יהויקים וצדקיהו עד חורבן הבית, מעלה כי ירמיהו התנבא במשך ארבעים שנה בדיוק, ממש כפי שניבא משה רבנו. נתון זה גם מוכיח שירמיהו היה נער צעיר מאוד כאשר החל את שליחותו הנבואית [אברבנאל].