מעמד ההקדשה של ירמיהו לנבואה מגיע לשיאו ברגע פלאי שבו ה' מעניק לו את כוח הדיבור והפעולה.
המילים וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יָדוֹ מתארות פעולה של הושטה [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי מדובר במראה נבואי שבו ירמיהו חווה תחושה ממשית כאילו יד מושטת ונוגעת בפיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], כאשר יש המפרשים כי הייתה זו ידו של מלאך שנגלה אליו ופעל בשם ה' [רד"ק]. מנגד, גישה נוספת הנשענת על התרגום לארמית, רואה בתיאור זה משל בלבד להעברת דברי הנבואה מאת ה' אל הנביא, ולא מגע פיזי [רש"י, רד"ק].
הפעולה של וַיַּגַּע עַל פִּי נועדה לטעת בנביא ביטחון. אף על פי שדברי נבואה בדרך כלל נקלטים דרך השמיעה באוזן, במראה זה התחושה היא של דבר ממשי המונח בתוך פיו של הנביא. מגע זה נועד "לתקן" את פיו, כדי שיוכל לדבר בבהירות, בחיתוך דיבור נכון וללא מורא [רד"ק]. באמצעות המגע הישיר, ה' מבהיר לנביא: הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ – דברי הנבואה מסורים לך כעת ונמצאים ממש בתוך פיך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
רובד עמוק יותר של הפירוש מתמקד במשמעות של הושטת היד. המושג "יד ה'" מסמל כוח נשגב, גבורה ופעולה המשנה את המציאות. כאשר ה' נוגע בפיו של הנביא, הוא אינו מוסר לו רק מילים, אלא מעביר אליו כוח מעשי ועוצמה אדירה. מרגע זה, לדיבור הנבואי של ירמיהו יהיה כוח ממשי לשנות את המציאות – לעקור, לנתוץ, להרוס, וכן לבנות ולטעת אומות וממלכות [מלבי"ם].