האזהרה המופנית כלפי אומות העולם מציבה תנאי ברור וקשה באשר לעתידן. וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ, כלומר, אם יסרבו ללמוד את אמונת ה׳ מעם ישראל [מצודת דוד], העונש שיוטל עליהם יהיה מוחלט.
ההכרזה וְנָתַשְׁתִּי... נָתוֹשׁ וְאַבֵּד מתפרשת כעקירה סופית. הפרשנים מסכימים כי בניגוד לעקירות קודמות שעשויות היו להיות זמניות ועל מנת לטעת את הגוי מחדש, עקירה זו נועדה לאובדן גמור ונצחי, כך שאותן אומות לא ישובו עוד לארצן לעולם.
עם זאת, מתעוררת שאלה כיצד אובדן מוחלט זה מתיישב עם נבואות אחרות המבטיחות את השבת שבותם של עמים מסוימים בעתיד, כדוגמת בני עמון. ההסבר לכך הוא שההבטחה לשוב מן הגלות תקפה אך ורק לאותם אלו מתוך האומות שבחרו ללמוד את דרכי ישראל. לחלופין, ייתכן כי נבואת האובדן טרם התממשה במלואה, ולכן אותם עמים פשוט טרם שבו למקומם [רד"ק].