ירמיהו, פרק י״ב, פסוק א׳

Jeremiah 12:1Sefaria

צַדִּ֤יק אַתָּה֙ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אָרִ֖יב אֵלֶ֑יךָ אַ֤ךְ מִשְׁפָּטִים֙ אֲדַבֵּ֣ר אֹתָ֔ךְ מַדּ֗וּעַ דֶּ֤רֶךְ רְשָׁעִים֙ צָלֵ֔חָה שָׁל֖וּ כׇּל־בֹּ֥גְדֵי בָֽגֶד׃

שאלת הצדק האלוהי לנוכח מציאות כאובה עומדת במרכז פנייתו של הנביא. מתוך עמדה של אמונה מוחלטת, הוא מבקש להבין את הנהגת ה' בעולם, ובפרט את תופעת הצלחתם של עושי הרע.

הפרשנים מסכימים כי הנביא פותח בהצהרת אמונה נחרצת. צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ – גם כאשר אכנס עמך לוויכוח, ברור לי כי הצדק עמך [רש"י]. למעשה, לא ייתכן באמת לריב עם ה' משום שצדקתו מוחלטת [רד"ק, חומת אנך], ואין הנביא מטיל בכך כל ספק [מצודת דוד, אברבנאל]. עם זאת, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ – למרות ההכרה בצדקת ה', הנביא מבקש לנהל משא ומתן ודיון משפטי, כאשר המילה מִשְׁפָּטִים משמעותה ויכוח וטענות [מצודת ציון]. הוא פונה אל ה' כאדם הדן עם חברו מתוך מבוכה עמוקה [רד"ק], מתוך רצון עז להבין את דרכי ההשגחה ולהיכנס לסודותיה, בדומה לבקשתו של משה רבנו [רש"י, אברבנאל]. יש המדייקים כי המילה אָרִיב מתייחסת לטענה על דבר שאינו ברור לחלוטין, כמו ייסורי צדיקים שייתכן שאינם שלמים לגמרי במעשיהם, ואילו מִשְׁפָּטִים מתייחסים למציאות גלויה וברורה שאין עליה תשובה פשוטה והיא הצלחת הרשעים [מלבי"ם].

מכאן עובר הנביא לליבת טענתו: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה – מדוע זוכים הרשעים להצלחה, כאשר המילה צָלֵחָה היא מלשון הצלחה [מצודת ציון]? באשר לזהותם של רשעים אלו, קיימת מחלוקת. גישה אחת מפרשת זאת במישור הלאומי וההיסטורי, ורואה בכך תמיהה על עלייתו המזהירה של נבוכדנצר וממלכת בבל. הנביא שואל מדוע מעניק ה' גדולה לאומה רשעה שעתידה להחריב את המקדש [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכך כאב על שחיתות פנימית, ומפרשת שהנביא זועק על רשעי ישראל המצליחים בדרכם [רד"ק], או באופן ספציפי על אנשי ענתות, בני עירו של ירמיהו, שרדפו אותו וביקשו את רעתו [רש"י].

הסתירה מתעצמת לנוכח מצבם של הפושעים: שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד. הם זוכים לחיות בשלווה מוחלטת, שכן שָׁלוּ הוא מלשון שלווה [רש"י, מצודת ציון], למרות היותם אנשי סרוב ומרד שמשמעותם בֹּגְדֵי בָגֶד [מצודת ציון]. מבחינה טבעית, אדם הבוגד בחבריו אמור לחיות בפחד מתמיד שכן איש אינו חייב לו אמונים [שטיינזלץ]. אולם, בפועל, לא רק שהם מצליחים כלפי חוץ, אלא שהם זוכים לשלווה פנימית עמוקה בלבם. בכך דוחה הנביא מראש כל ניסיון לתרץ שחיי הרשעים מלאים בחרדות נסתרות; שלוותם היא שלמה ואמיתית, ודווקא עובדה זו מעצימה את זעקתו כלפי שמיים [מלבי"ם].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פרק י״א
פסוק ב׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.