הנביא חווה מציאות קשה של בגידה והסתרה, שאינה מגיעה מאויבים רחוקים אלא ממעגל הקרובים אליו ביותר. בגידה אינטימית זו משמשת מיקרוקוסמוס למצבה הרוחני של האומה כולה, וממחישה את מוגבלות ההשגה האנושית.
האנשים המתוארים במילים אַחֶיךָ וּבֵית־אָבִיךָ הם למעשה הכהנים בני אהרן הנמצאים בירושלים [מלבי"ם]. בני משפחה אלו בָּגְדוּ בָךְ והפכו לאויבים של ממש [מצודת דוד]. הנביא נתן בהם אמון, אך בפועל הם תכננו להאכיל אותו סם המוות [רד"ק].
הביטוי קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא זכה למספר פירושים מרכזיים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מָלֵא משמעותה קיבוץ ואסיפת אנשים. כלומר, קרוביו אספו המון רב כדי לרדוף אחריו, לבהל אותו לבל יתנבא, ואף בניסיון להורגו. גישה אחרת מסבירה כי הם קראו אחריו קריאות גנאי בפה מלא [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מָלֵא בלשון הפוכה, כך שמשמעותה האמיתית היא דווקא חסר או ריק, בדומה לאופן שבו קוראים לאדם עיוור סגי נהור [רד"ק בשם רב האי גאון, חומת אנך]. פירוש נוסף קושר את המילה למושג של מילוי הלב, ולפיו קרוביו אומרים עליו שלא בפניו כי לבו מלא ואין בו שום פחד, שכן למרות איומיהם להורגו הוא ממשיך להתנבא ללא מורא [רד"ק בשם אביו].
לאור זאת, מגיעה האזהרה אַל־תַּאֲמֵן בָּם כִּי־יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת. גם כאשר הם מדברים דברים רכים, מקרבים אותו ומזמינים אותו לאכול ולשתות בבתיהם, מדובר בשקר שנועד להסוות את כוונתם להרעיל אותו [רד"ק, מצודת דוד]. אל לנביא להתפעל מדבריהם או להאמין באהבתם [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
בגידה משפחתית זו טומנת בחובה מסר כפול. ראשית, היא מהווה תשובה לשאלותיו של הנביא על הנהגת העולם: אם אינו מסוגל להכיר אפילו את כוונותיהם הנסתרות של קרוביו החיים עמו, כיצד יוכל לצפות להבין את דרכיו והנהגותיו של ה'? [ביאור שטיינזלץ]. שנית, רשעותם של בני משפחת הנביא מעידה על קלקולו העמוק של העם כולו, שאינו מושפע עוד מתוכחות. משום כך מוצדקת החלטתו של ה' לעזוב את מקדשו ולהביא חורבן על ידי אויבים. העם נמשל לאריה שגודל כבן תרבות וקיבל תורה ומצוות, אך חזר לטבעו הפראי בין האומות, נתן בקולו על אדונו ומבקש להרוג את נביאיו [מלבי"ם, מצודת דוד].