ה' פונה אל הנביא ירמיהו ומשתמש בשני משלים ציוריים של מאמץ וסכנה, כדי להמחיש לו את הפער שבין ההתמודדויות הנוכחיות שלו לבין האתגרים הגדולים שעוד נכונו לו.
הפסוק נפתח במשל הראשון: כִּי אֶת, כלומר עם, רַגְלִים – אנשים הולכי רגל, רַצְתָּה, מלשון ריצה והליכה, וַיַּלְאוּךָ – והם עייפו אותך. אם כך, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה, כיצד תתיימר להתמודד, להתערב ולהידמות, אֶת הַסּוּסִים?
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמשל זה מתייחס למצבו החברתי והשליחותי של הנביא. "הולכי הרגל" הם בני משפחתו ואנשי עירו ענתות, הנמצאים באותה מדרגה חברתית כמותו. אם ירמיהו נחלש, מתעייף ומפוחד מול קרוביו שקמים להורגו, כיצד יוכל לעמוד מול רוכבי "הסוסים" המהירים – שרי יהודה, אנשי ירושלים והמלך, שרשעתם ועזותם גדולות פי כמה? ה' למעשה קורא לנביא לאזור אומץ לקראת הבאות, שכן עד כה נחשף רק לחלק קטן מרשעת העם.
לעומת זאת, ישנה גישה פרשנית שונה [רד"ק בשם אביו, חומת אנך] הרואה במשל זה תשובה לתלונותיו של ירמיהו על צדקת הנהגת ה' בעולם ועל הצלחת הרשעים. לפי פירוש זה, "הולכי הרגל" מסמלים את בני האדם הרגילים. ה' אומר לירמיהו: אם אינך מסוגל אפילו להבין את סודותיהם ומזימותיהם של בני אדם כמותך (שהרי אנשי עירך תכננו להרעילך בסתר ולא ידעת מכך), כיצד אתה מנסה להתחרות ב"סוסים" – כלומר, להתיימר להבין את סודותיו העמוקים של ה' ואת דרכי משפטו הנסתרות?
החלק השני של הפסוק מציג את המשל השני: וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן. הפרשנים מסבירים כי בְּאֶרֶץ שָׁלוֹם הכוונה לענתות, עיר הולדתו של הנביא. מטבע הדברים, אדם נשען ובוטח בבני עירו ובקרוביו שיגנו עליו וישמרו עמו על יחסי שלום. אך אם אפילו במקום המוכר והבטוח הזה בגדו בו והוא איבד את שלוותו, כיצד יתמודד עם גְאוֹן, לשון גבהות ורוממות, של הירדן?
הפרשנים מסכימים כי גְאוֹן הַיַּרְדֵּן מתאר את הכיכר המעולה והסבוכה הסמוכה לנהר, שהייתה ידועה כמקום מעונם של אריות, נמרים וחיות רעות. זהו משל לשרי ירושלים המסוכנים שעמם יצטרך הנביא להתעמת. בנוסף, יש המפרשים [רד"ק] ש"גאון הירדן" רומז לגליו הגבוהים של הנהר, והוא משמש גם כמשל לנבוכדנצר מלך בבל ועוצמת חיילותיו, שעתידים לעלות על ארץ ישראל מעבר לירדן.