זעזועי המלחמה והחורבן מתפשטים לכל עבר ואינם מותירים שום מקום מפלט. הפורענות מגיעה גם אל האזורים הנידחים והשוממים ביותר, כחלק ממהלך אלוהי כולל המביא כליה על עמים רבים.
המילה שְׁפָיִם מתארת מקומות מוגבהים, כדוגמת הרים וגבעות, ואילו המִּדְבָּר מתייחס לאזורי מרעה של בהמות המרוחקים ממקום יישוב [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הגעת השודדים אל אותם מקומות נידחים ממחישה את הטווח המוחלט של החורבן. האויב פושט גם על ההרים הגבוהים והשוממים ביותר כדי לחפש וללכוד פליטים שניסו להסתתר שם, כך שלא נותר כל מקום מחבוא [מלבי"ם].
הביטוי אֹכְלָה משמעותו הרג, אובדן וטבח, והוא מדמה את פעולת החרב הפוגעת בבשר לאכילה או לאש מכלה [רד"ק, מצודת ציון]. חרב מלחמה זו מוכנת ומכוונת על ידי ה' [מצודת דוד]. למעשה, מדובר בצבאותיו של נבוכדנצר מלך בבל. אף על פי שמדובר בכוח אנושי, חרבו נחשבת לחרב ה', משום שה' הוא שעורר ושלח אותו להילחם ולכבוש את כל האומות [רד"ק, מצודת דוד].
מלחמה זו מתפשטת מִקְצֵה־אֶרֶץ וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ, ומביאה עמה הרג מכל עבר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שמסעות הכיבוש של נבוכדנצר מקיפים את כל העמים, והאויב אינו מותיר אף מקום מסתור מבלי לסרוק אותו, התוצאה הבלתי נמנעת היא שאֵין שָׁלוֹם לְכָל־בָּשָׂר, לא ייוותר שום שריד שיצליח להימלט ולא יהיה שלום לאיש [מלבי"ם, מצודת דוד].