הבטחת הנחמה והשיבה מהגלות אינה שמורה לעם ישראל בלבד, אלא מקיפה גם את העמים השכנים. הפרשנים מסכימים כי לאחר שהאומות השונות לקו והוגלו בסמוך לתקופת חורבן הבית, ה' עתיד להשיב גם אותן למקומן.
המילים אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים מתייחסות לכלל האומות הכבושות, ואף לאומות הנוכריות [מצודת דוד]. הבטחה זו התממשה בפועל כאשר שבו שבטי יהודה ובנימין מגלות בבל, אז חזרו גם שאר העמים לארצם [רד"ק]. הבטחה כללית זו מפורטת בהרחבה בהמשך ספרו של ירמיהו, שם הוא מנבא במפורש על חזרתן מהשבי של אומות ספציפיות, כדוגמת מואב ועמון [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. בכך מתקיים סוף הפסוק, וְאִישׁ לְאַרְצוֹ, המדגיש כי כל אומה ואומה תשוב בסופו של דבר לנחלתה המקורית [מלבי"ם].