הצלחתם של הרשעים בעולם מוצגת דרך דימוי חקלאי של עץ משגשג, הממחיש את הפער הכואב בין מעמדם האיתן לבין צביעותם האמונית.
הדימוי נפתח במילה נְטַעְתָּם, המבטאת את הצלחתם היציבה והולכת וגדלה, ואת עלייתם הפתאומית לגדולה. פרשנים מציינים כי השימוש בפועל זה מלמד שטובת הרשעים אינה מקרית, אלא באה אליהם ישירות מאת ה' [רד"ק]. מיד לאחר הנטיעה הם שֹׁרָשׁוּ – הכו שורש מבוסס בארץ. משם הם יֵלְכוּ גַּם־עָשׂוּ פֶרִי, כלומר ממשיכים לגדול, להתפשט ולהצליח. ה"פרי" מסמל את ריבוי הצאצאים – בנים ובני בנים היורשים את שלטונם ומעמדם [מצודת דוד]. בעלי המסורה מעירים כי האות פ' במילה פֶרִי נהגית בצורה רפה [מנחת שי].
למרות הצלחתם החיצונית, עולמם הפנימי מנותק לחלוטין מה'. קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם מתאר את יראת השמים המזויפת שלהם: הם מדברים על ה', מתפללים אליו או נשבעים בשמו, ואף ייתכן שמדובר באנשים הנחשבים מקורבים לה' כדוגמת כוהנים [ביאור שטיינזלץ]. אולם, התנהגות זו היא מן השפה ולחוץ בלבד [מצודת דוד, רד"ק]. באמת, ה' רָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם – מילה הנגזרת מאיברי הכליות [מצודת ציון] ומסמלת את עומק המחשבה. במעמקי ליבם הם אינם מאמינים בה' באמת, ואינם חושבים כי הוא זה שמכוון את חייהם ושולט בטובתם וברעתם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].