יצא לכם פעם להסתכל על עץ גדול וחזק ולחשוב כמה זמן לקח לו לצמוח? הנביא משתמש בציור של עץ כדי להסביר משהו מפתיע על אנשים שעושים מעשים רעים אבל עדיין מצליחים מאוד בחיים. הנביא אומר לה' נְטַעְתָּם, כלומר ההצלחה של אותם אנשים לא קרתה במקרה, אלא ה' בעצמו נתן להם אותה. ממש כמו עץ ששותלים באדמה, הם שֹׁרָשׁוּ, הכו שורשים חזקים והפכו ליציבים מאוד. ולא רק זה, הם יֵלְכוּ גַּם־עָשׂוּ פֶרִי, כלומר ממשיכים לגדול, להתפשט ולהצליח עוד ועוד. הפֶרִי מסמל את הילדים והנכדים שלהם, שיירשו את המעמד והכוח שלהם.
אבל למרות ההצלחה הגדולה שלהם כלפי חוץ, בפנים הם מנותקים לגמרי מה'. הכתוב אומר עליהם קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, כי בפה שלהם הם מדברים על ה', מתפללים אליו ונראים כאילו הם אנשים מאוד מאמינים. אולם האמת היא שזה רק דיבורים. בפנים, במחשבות הכי עמוקות שלהם, ה' רָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם. המילה הזו מזכירה את האיבר כליות, שבתנ"ך מסמל את עומק הלב והמחשבה. עמוק בפנים הם לא באמת מאמינים שה' הוא זה שמכוון את החיים שלהם וקובע מה יקרה להם.