קרה לכם פעם שראיתם מישהו מתנהג לא יפה, ובמקום שדברים ישתבשו לו, נראה שהכול מסתדר לו בחיים? זה מצב שיכול לעורר הרבה תהיות. הנביא ירמיהו הרגיש בדיוק כך, והוא מחליט לפנות אל ה' ולשאול אותו על זה.
ירמיהו פותח ואומר: צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ. הוא מצהיר שברור לו לגמרי שה' הוא תמיד צודק והוגן, גם כשהוא בא להתווכח איתו. אין לו שום ספק בצדק של ה'. אבל למרות שהוא מאמין בלב שלם שה' צודק, הוא מוסיף: אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ. המילה מִשְׁפָּטִים כאן פירושה טענות ושאלות. ירמיהו רוצה לנהל עם ה' מעין דיון, כמו אדם שמדבר עם חבר טוב מתוך בלבול, כי הוא באמת רוצה להבין איך ה' מנהיג את העולם.
ואז ירמיהו שואל את השאלה הגדולה שלו: מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה. המילה צָלֵחָה באה מהמילה הצלחה. הוא שואל למה אנשים שעושים מעשים רעים מצליחים כל כך בחיים. ירמיהו ממשיך ומתאר את המצב המפליא של אותם אנשים: שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד. המילה שָׁלוּ פירושה שהם חיים בשלווה ובשקט, למרות שהם בֹּגְדֵי בָגֶד, כלומר אנשים שבוגדים באחרים ומורדים. בדרך כלל, אדם שפוגע באחרים אמור לחיות בפחד שמישהו יכעס עליו בחזרה, אבל ירמיהו רואה שהאנשים האלה לא רק מצליחים כלפי חוץ, אלא גם רגועים לגמרי ושלווים בלב שלהם. השלווה המוחלטת הזו של מי שמתנהג לא יפה היא בדיוק מה שגורם לירמיהו לזעוק ולבקש מה' להבין את הסוד הזה.