נבואת החורבן מציגה עונש מוחלט של מידה כנגד מידה, שבו זירת החטא הופכת לתבנית הפורענות שתבוא על העם. ההכרזה כֵּן אֶעֱשֶׂה באה להדגיש כי ה׳ יוציא אל הפועל את הגזירה בדיוק כפי שהצהיר [מצודת דוד], כאשר פעולת שבירת הבקבוק המוזכרת קודם לכן ממחישה את השבר הפיזי שיבוא על התושבים [מלבי"ם].
העונש מכוון גם כלפי המרחב הפיזי וגם כלפי האנשים. הסיבה לכך שהתושבים יקברו באזור התופת היא כדי לטמא את המקום, בדיוק כפי שהם עצמם טימאו אותו בחטאיהם [מלבי"ם].
הדימוי המרכזי בנבואה טמון במילה כְּתֹפֶת. הפרשנים מסכימים כי מדובר בתיאור של הרג המוני. כשם שגיא התופת היה מקום שבו נרצחו והומתו ילדים כקורבן לעבודה זרה ולמולך, כך העיר כולה תתמלא בגופות של הרוגים [רש"י, מצודת דוד]. הפורענות לא תישאר מוגבלת רק לאזור התופת עצמו, אלא תתרחב לממדים כה עצומים עד שכל רחבי העיר יהפכו לבית קברות אחד גדול, שיהיה זהה במהותו לתופת [מלבי"ם].