הנבואה מבשרת על קריסה מוחלטת של תוכניות ההגנה והאסטרטגיה של אנשי יהודה וירושלים, שתוביל לתבוסה מוחצת בידי האויב ולביזיון נורא לאחר המוות.
הפרשנים מסכימים כי המילה וּבַקֹּתִי משמעותה ריקון, ביטול והשחתה. פעולה זו מקבילה לביטויים אחרים במקרא המבטאים ריקנות ושממון [רש"י, רד"ק ומצודת ציון]. בנוסף, התרגום לארמית מפרש מילה זו כלשון קלקול והרס [רד"ק]. רוב הפרשנים מצביעים על כך שיש כאן שימוש באמצעי ספרותי של לשון נופל על לשון, הקושר את המילה וּבַקֹּתִי למילה "בקבוק" המוזכרת בהקשר של נבואה זו. כשם שייעודו של הבקבוק הוא שיריקו את תוכנו החוצה, כך ה׳ יפרוץ, יוציא וירוקן לחלוטין את התוכניות של העם [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם וביאור שטיינזלץ].
כתוצאה מריקון זה של עֲצַת יְהוּדָה, העם ייוותר חסר אונים ולא יצליח למצוא שום עצה או תחבולה כדי להינצל מהחורבן הקרב [מצודת דוד].
הפסוק חותם בתיאור התוצאה המחרידה של המפלה, וְנָתַתִּי אֶת־נִבְלָתָם לְמַאֲכָל. עונש זה נועד להמחיש את גודל ההשפלה, שכן החללים שייפלו בחרב מול אויביהם לא יזכו כלל להביא את גופותיהם לקבורה הולמת, אלא יופקרו כמאכל לעופות השמיים ולחיות הארץ [מצודת דוד].