הנביא מציג כתב אישום חמור נגד העם, הכורך יחד בגידה רוחנית אקטיבית ושפיכות דמים אכזרית. הפסוק פותח בסיבה לעונש הצפוי, יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, כלומר בעבור כך שהעם עזב את ה׳.
החטא המרכזי מתואר במילים וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. הפרשנים מסכימים כי פעולה זו נגזרת מלשון זרות וניכור [מצודת ציון], אך מציגים זוויות שונות לגבי אופן הניכור. גישה אחת מסבירה כי העם הפך את המקום לזר עבור ה׳ בכך שחדל להקריב בו קרבנות לפניו, והתנהג כאילו לא מדובר כלל בארצו של ה׳ [רש"י, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי הניכור התבטא בפעולה אקטיבית של ייחוד המקום לעבודה זרה והכנסת פולחן נכרי אל גיא בן הינום, אזור יפה בקרבת העיר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], שהוא מקום שעל פי מהותו אינו מסוגל כלל לסבול עבודה זרה [רד"ק].
במקום לעבוד את ה׳, העם בחר וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם. החטא של הקטרת הקטורת לאלילים היה נחלת הכלל, ושותפים לו הדור הנוכחי, אבותיהם ומלכי יהודה [מצודת דוד]. עם זאת, העם אינו יכול להצטדק בטענה שהוא רק ממשיך את מסורת אבותיו, שכן מדובר באלוהויות זרות שבאמת לא היו מוכרות להם או לאבותיהם בעבר [מלבי"ם].
ההידרדרות הרוחנית מגיעה לשיאה המחריד במילים וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם. הפרשנים מסבירים כי הדם הנקי מתייחס לדם הילדים ונפשות האדם שהוקרבו למולך [מצודת דוד, מלבי"ם]. העם מילא את המקום בדם באמצעות בניית במות והעלאת קורבנות אדם [מלבי"ם]. בפולחן האכזרי הזה, חטא העבודה הזרה וחטא הרצח משמשים זה לצד זה [ביאור שטיינזלץ].