ירמיהו, פרק י״ט, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שמישהו עוזב חבר טוב וותיק, ומתחיל להסתובב עם חבורה שעושה מעשים רעים ופוגעת באחרים. כך הנביא מתאר את ההתנהגות של העם, ומסביר להם מדוע הם עתידים להיענש. הוא אומר להם יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי, כלומר, הסיבה הראשונה היא שהם עזבו את ה׳. במקום להמשיך בדרך הטובה, הם עשו מעשה חמור: וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה. המילה "וינכרו" מגיעה מהמילה זר או נוכרי. העם הפך את האזור היפה שליד העיר למקום שמרגיש זר לה׳, כי במקום לעבוד אותו שם, הם הכניסו פנימה עבודה זרה. הם בחרו שוַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם. הם העלו קטורת לאלילים שקריים שהיו חדשים לגמרי עבורם, כאלה שגם הם וגם ההורים שלהם מעולם לא הכירו, ולכן הם אפילו לא יכלו לתרץ ולומר שזו מסורת מהמשפחה. ההידרדרות הזו לא נעצרה רק בעבודה זרה, אלא הגיעה למצב שבו וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם. כחלק מאותו פולחן לאלילים, הם התנהגו באכזריות קשה ופגעו באנשים חפים מפשע שלא עשו שום רע. הנביא מראה להם איך ברגע שעוזבים את הדרך של ה׳, קל מאוד להידרדר ולעשות מעשים קשים גם כלפי אנשים אחרים.