גזירת הגלות נאמרת אֶל כלי המקדש, כלומר אודותיהם, ומבחינה בין גורלם של כלי הנחושת הגדולים לבין כלי הכסף והזהב. הכלים שנידונו להילקח לבבל ולא לשוב לעולם הם הָעַמֻּדִים, שהם עמודי הנחושת העצומים, וְעַל הַיָּם, שהוא מקווה המים הגדול שעשה שלמה המלך, וְעַל הַמְּכֹנוֹת, שהן הבסיסים לכיורות הנחושת, וְעַל יֶתֶר הַכֵּלִים הַנּוֹתָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מאותה קבוצה. מכיוון שכלים אלו יישארו בגלות, הפסוק פותח בהכרזה כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שם המבטא שליטה מוחלטת וכוח להעניש, בניגוד לכלים האחרים שיזכו לשוב ארצה ברחמי ה'.
ירמיהו, פרק כ״ז, פסוק י״ט
כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֶל־הָֽעַמֻּדִ֔ים וְעַל־הַיָּ֖ם וְעַל־הַמְּכֹנ֑וֹת וְעַל֙ יֶ֣תֶר הַכֵּלִ֔ים הַנּוֹתָרִ֖ים בָּעִ֥יר הַזֹּֽאת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.